מאגר סיפורי מורשת

שרה נולדה בשנת 1941 בבגדאד שבעיראק. היא עלתה לארץ בגיל 10 ובחרה לשתף בסיפור מילדותה בעיראק:

שרה מספרת: "כשהייתי תינוקת בת שלושה חודשים, אחד המנהיגים הגדולים של עיראק הסית את העם כנגד היהודים ונתן להם רשות לפגוע ביהודים (לגנוב, לרצוח, לאנוס…) ללא קשר לגיל, מצב כלכלי ועוד…  לדוגמא, אם לתינוק היה צמיד זהב על הרגל היו כורתים לו את הרגל בשביל הצמיד בלי לחשוב פעמיים. על רקע זה, אבי פירק גדר לבנים בשביל לזרוק לבנים על הפורעים ולהפחיד אותם, שילכו ולא יכנסו לבית שלנו. התכנית עבדה והפורעים לא נכנסו לבית.

באחד הימים הייתה הפוגה של הפרעות ואימא שלי ברחה לבית דודתי עם כל אחיי והשאירה אותי בבית עם אבי. לאחר זמן מה הגיעה המשטרה לביקור בית. כשהמשטרה באה אלינו אבי התחבא ושתק כדי שלא יתפסו אותו והתחיל לזרוק עליהם בקבוקי אפר כדי להבריח אותם. גם התכנית הזאת עבדה והמשטרה לא הצליחה לעצור אותו.

לאחר שהמשטרה הלכה אבי ירד למרתף וראה אותי. הוא לבש את התפילין בשביל האמונה, שם אותי עליו ולבש בגדים כמו של הערבים כדי להשתלב ברחוב. הוא הסתיר אותי ויצא מהבית, הוא תכנן ללכת לבית דודתי, היכן שאמי שהתה. הדודה גרה על גבעה ובתחתית הגבעה היה בית קפה של ערבי ששמר על היהודים שגרו בגבעה. אבי הגיע אליו וביקש לבקר את משפחת סמוחה. הערבי נתן לו רשות לעבור. כשהגענו לדלת הבית, אבי דפק בדלת ואמר שזה יעקב כדי שדודתי תתן לו להיכנס. היא נתנה לנו להיכנס וככה ניצלנו מהפוגרום. תמיד חשבתי שאבי גיבור, בזכותו ניצלתי מהפוגרום והרבה בזכותו נהייתי מי שאני היום."

לשרה כיום ארבעה ילדים, 13 נכדים ושני נינים.

הזוית האישית

זהר, איילי ודרור: חוויתנו עם שרה הייתה מעניינת ומסקרנת מאוד. למדנו להפתח ולהקשיב בצורה יוצאת דופן.