מאגר סיפורי מורשת

החבילה המסתורית

דבריה של מיכל שפט

בילדותי גרתי בתל מונד, בשכונה קטנה. בערך בגיל שבע שמתי לב, שבכל פעם כשמגיע ערב יום העצמאות, מגיע שליח לבית ממול שבו גרה משפחה אחרת. השליח היה מביא את חבילה עטופה היטב ומוסר אותה לבן המשפחה. כך הדבר קרה לאורך שנים. ותמיד שאלתי את עצמי מדוע דווקא להם מגיעה חבילה כל ערב יום העצמאות, אבל לא העזתי לשאול.

לימים כשהתבגרתי ונישאתי ביקרתי בביתה של חמותי וראיתי המון ספרים. לקחתי ספר אחד ובדף הראשון הייתה מודפסת הקדשה:

לדוד ממדינת ישראל (ההקדשה הייתה מיועדת לילדי שנת תש"ח שנת הקמת מדינת ישראל), אז הבנתי מה זאת החבילה המסתורית מילדותי: זו הייתה מתנה ממדינת ישראל.

הגיוס לצה"ל

קיבלתי זימון ראשון ללשכת הגיוס, משפחתי ובמיוחד אבי ז"ל היו מאוד מסורתיים. קיבלתי את הצו ובשמחה הראיתי גם להוריי. אבי החליט שאני לא מתגייסת! זה לא היה מקובל עליו! כבת למשפחה דתית, הוא פנה לרב המושבה. הרב זמל ז"ל, כדי לשאול לדעתו. הרב הציע לאבי להעביר לי שיעור בדת על ידי הרבנית ולהצהיר שאני דתייה וכך לא יגייסו אותי. במשך תקופה ארוכה נפגשתי עם הרבנית ולמדתי פרקי הליכות ומצוות. ביום שהייתי צריכה להיות בלשכת הגיוס בפתח תקווה, התלבשתי בהתאם להוראות של הרבנית, חצאית ארוכה, גרביון עבה, חולצה עם שרוולים ארוכים מכופתרת עד חנק (זה היה בקיץ) וכך נסעתי והגעתי ללשכת הגיוס.

כולי מבוישת, זה לא באמת מה שרציתי. בראיון בלשכת הגיוס, לפני שהתחילו לשאול התפרצתי ואמרתי: "אני לא דתייה ואני רוצה להתגייס לצבא!" חזרתי הביתה ולא אמרתי לאף אחד במיוחד לא לאבי. כעבור זמן לא רב קיבלתי צו גיוס, הדבר נודע למשפחה, אבל אף אחד מהם לא כעס. הייתה לי הרגשה שהמשפחה גאה בי.

תמונתי כחיילת בבסיס

הגיע יום הגיוס גיסתי, אשתו של אחי שנפל במלחמת יום הכיפורים, הסיעה אותי יחד עם אמי לבקו"ם. הייתי נרגשת, אבל שמתי לב שכולם מסביבי רק בנים, הגעתי לעמדת הביקורת והצגתי את הצו עם התאריך, והסתבר שנפלה טעות, הודיעו לי שאקבל צו בעוד כמה חודשים. בזמן ההמתנה לגיוס, התחלתי לעבוד בבית אריזה לתפוזים ושם פגשתי את בעלי לעתיד,

הגיע הצו המתוקן ותאריך הגיוס היה 30.1.73. סוף סוף התגייסתי, וזאת הייתה תקופה יפה, עד שמלחמת יום הכיפורים פרצה.

תמונת עץ משפחת שפט

החלום שלי… לראות את המשפחה מאוחדת שנפגשת בחגים ובני המשפחה עוזרים זה לזה והתקווה הגדולה שבעזרת השם אזכה לראות חתונה של אחד הנכדים.

הזוית האישית

סבתא מיכל: במסגרת המפגש הבין דורי, סיפרתי לנכדתי יובל חוויות מהילדות ונראה היה לי שהיא הקשיבה ברוב קשב, לאחר מכן בשיחות שהיו לנו מחוץ למפגש נכדתי ביקשה שאספר לה עוד סיפורים ומאוד התקרבנו.

יובל: במפגשים היה לי ממש כיף בגלל שהרגשתי שהתקרבתי יותר לסבתא ועכשיו אני יותר שמחה.