כאשר תגיע הגאולה נעלה לארץ
סיפור חייו של גדעון סופר
הסיפור שלי מתחיל בטהרן שבאיראן, שם נולדתי, אני בכור במשפחתי ובשל כך עשו לי פדיון הבן.
אצלנו, לא היה גן ילדים והדרך להעביר את יומי הייתה מאוד מיוחדת, פשוט שיחקתי עם עוד ילדים בכדורגל, בפוטבול ובעיקר אהבתי גם לשחק קלאס.
היה רק בית ספר ושם התחילה הלמידה האמיתית בחיי.
הלכתי לבית הספר בגיל שבע, בקיץ למדנו בבית הספר העברי שם למדנו את כל החומר הקשור ליהדות, בחורף למדנו בבית הספר הממלכתי, יהודים עם ערבים!
בהפסקות שיחקנו כדורגל ולאחר הלימודים הכנתי שיעורי בית ואם היה נותר קצת זמן- שיחקתי עם חבריי.
היינו ארבעה יהודים והערבים הרביצו לנו. אז אמרנו לעצמנו: "כאשר תגיע הגאולה נעלה לארץ!"…
את הסיפור במלואו ניתן לקרוא בספר "ממעיין חיינו", שבו סיפורים מתוכנית הקשר הרב דורי שהתקיימה בשנת תשס"ח, 2008
מילון
פדיון הבןמצוות עשה מתרי"ג המצוות, לפיה חייב האב לפדות את בנו הבכור מאת כהן. מצווה זו היא אחת מכ"ד מתנות כהונה שבה זכו אהרן ובניו הכהנים. החיוב לפדות חל מגיל 30 יום של תינוק זכר,[1] אך ניתן למסור התשלום גם לפני, ובתנאי שהפדיון עצמו יחול לאחר 30 יום, או גם אחרי.[2] התינוק נפדה מהכהן על ידי תשלום חמישה סלעים - מטבעות כסף טהור, או חפץ השווה לסכום זה
ציטוטים
”כאשר תגיע הגאולה נעלה לארץ“