מאגר סיפורי מורשת

סבתא עופרה מזוז מספרת לנכדה שירה על חייה:

"נולדתי בירושלים בשנת 1961 להוריי, בת למשפחת מזרחי. את השם עופרה נתנה לי אמי מכיוון שבתקופה ההיא היה נהוג לקרוא לילדים בשמות של חיות.. גדלתי בשכונת קטמון הישנה והיפה בבית שהיה שייך לערבים שעזבו אותו לאחר מלחמת השחרור. בבית היו שלושה חדרים גדולים מאוד עם תקרה גבוהה והיה קשה מאוד לחמם את הבית בחורף הירושלמי הקשה. את הכביסה כיבסו במכונה חצי אוטומטית (סחיטת הבגדים נעשתה ביד). קרוב לביתנו היה בית חרושת לקרח, אשר  סיפק קרח למקררים הביתיים. כדי לחמם את הבית היו רוכשים נפט לתנורי החימום, בתנורים האלו השתמשנו גם לאפיית טוסטים ולחימום המים לתה. את הקניות ערכנו במכולת השכונתית ובשוק מחנה יהודה. באזור היו בתי כנסת רבים, לכל עדה בנפרד. היה זה אזור של יהודים דתיים וחילונים, בשכונה היו ישיבות וגרו בהם אדמו"רים.

אני מתגעגעת לאבי זצ"ל לסבי וסבתי ולכל המשפחה שנפטרה ואיננה עוד. מעולם לא התגעגעתי למקומות אלא לאנשים. השפה שהייתה מדוברת בביתי היא עברית.

שנות ילדותי

הייתי מחלקת את ילדותי לשניים: החלק הראשון , מגיל הינקות ועד גיל ההתבגרות. הייתי ילדה שקטה, ביישנית, נחבאת אל הכלים וחרוצה בלימודים. מכיתה ז' – י"ב קיבלתי יותר ביטחון בזכות הצטיינותי וצחוקי המתגלגל. התחביב האהוב עלי הוא קריאת ספרים. יכולתי לשבת שעות עם תפוח חמוץ ביד ולקרוא במדרגות, בבית ובכל מקום אפשרי. היו פעמים שלא נרדמתי, והמשכתי לקרוא לאור מנורת הלילה. הקריאה הרבה השפיעה על מה שאני היום: אוצר המילים שלי גדול, אני כותבת סיפורים קצרים, אני מנסחת מעולה בכל פרויקט שאני מבצעת במקום עבודתי. ועכשיו, לתפוח החמוץ שהיה כל כך אהוב עלי – אותו לקחתי מספר שבו הייתה הגיבורה קוראת ספרים ללא הפסקה ותפוח חמוץ בידה. הממתקים של פעם אמנם לא היו בשפע כל כך גדול, אבל הם סיפקו לנו המון רגעים מתוקים.

המשחקים שלנו  היוו חוויה בפני עצמה, ללא טכנולוגיה משום סוג. שיחקנו במשחקים חברתיים בשכונה כגון: קלאס, חבל, גומי, חמש אבנים  ועוד.. בחופש הגדול היינו הולכים לדוד שלנו, שגר במושב והיינו משתתפים בקייטנה של המושב. החגים האהובים עלי הם סוכות ופורים: השמחה הקיימת בחגים אלו והצבעוניות שלהם מרוממים לי את  מצב הרוח. בבית הוריי חגגו יום הולדת בקרב המשפחה עם עוגה.

זיכרון מפחיד

זכור לי שביקרנו בגן החיות, אני ואחותי הקטנה ממני בשנה ואחותי, שהייתה בת 3.  אחרי שטיילנו, ישבנו לאכול ארוחת בוקר בספסל מול בריכת כלבי הים. ופתאום אחותי הקטנה בת ה-3 התחילה לרוץ ולברוח לנו. רצנו אחריה, וכשהגענו לסוף העלייה, התפוצץ מטען חבלה שהיה מתחת לספסל שבו ישבנו. כך הצילה אחותי הקטנה את חיינו.

למדתי ביסודי בבית הספר על שם "הנרייטה סאלד", המקצועות בעיקר היו מקצועות חול מלבד תנ"ך, שאותו למדנו בדרך של סיפור. המקצועות האהובים עלי הם: היסטוריה ומתמטיקה. בתיכון למדתי בבית חינוך. הטיולים היו מדהימים. היו לנו טיולים ליום אחד ולשלושה ימים. היו שיעורי בית, מבחנים ובחנים. זכורים לי שני מורים אהובים: המורה לצרפתית והמורה להיסטוריה. בסוף הלימודים קיבלנו תעודה.

העבודה הראשונה שלי הייתה כמזכירה במשרד ממשלתי (מע"מ – משרדי מעם). עם השנים התפתחתי, ואני עדיין עובדת במשרדי ממשלה. עברתי מספר תפקידים, היום אני אחראית מערכות ממוחשבות ביחידה מאוד מעניינת. וכאן חשוב להדגיש, שבכל  תפקיד שהייתי, השארתי חותם ובניתי דברים מאפס. גם היום אני ממשיכה לפתח נושאים רבים וב"ה, אף פעם לא משעמם לי. לאורך השנים הייתי מנהלת מקצועית למנהל האגף, יועצת שר מקצועית, מפקחת על השירות הלאומי והיום אחראית מערכות ממוחשבות.

נישואי וילדותיי

את סבא הכרתי באמצאות חברה. התחתנו בשנת 1980 כאשר אני בת 19. החתונה התקיימה בירושלים. ילדתי הגדולה נולדה כשהייתי בת 22. יש לנו ארבע בנות ו-13 נכדים. הבנות והנכדים מבקרים אותנו לעיתים קרובות. מורן הייתה ילדה שקטה, בעלת מידות אציליות, נימוסים מעל ומעבר וכיבוד הורים, היא הייתה ילדה אהובה, שנתנה המון מעצמה. כל מי שהכיר אותה שיבח אותה. היא הייתה מנומסת, אדיבה, חרוצה בלימודים ואמנית.

סדר יום

אני בהרגלי נוטלת ידיים, מתפללת ועוסקת בענייני תורה כשעה וחצי. בשעה 6:30 אני יוצאת לעבודה וב-16:00 אני חוזרת. אני הכי אוהבת לדבר עם אמי יקירתי ועם בנותיי היקרות. והכי הכי עם בעלי הצדיק. המאכל שאני אוהבת להכין וכל משפחתי אוהבת זה קוסקוס.

שבת מיוחדת

שולחן השבת אצלי ערוך כבר מיום חמישי, עם מפה לבנה ורנר בצבע זהב וכלים יפים ואיכותיים. מאכלי השבת לסעודות השבת הם: סעודה ראשונה – דגים ממינים שונים שעשויים בכל פעם בצורה אחרת, פעם דג מרוקאי, פעם דג בתנור, פעם דג מטוגן ופעם דג עטוף באטריות קדאיף. אני מכינה ח"י סלטים ותוספות של ממולאים, בטטה ותפו"א בתנור, פירה ועוד…. יש לנו אורחים מדי שבוע. וסבא שר שירי שבת ומקריא סיפורים מהעלונים.

פורים שמח אצל סבתא

בילדותי התחפשתי לכיפה אדומה, מלכת אסתר, אחות …. בבית הספר התקיים שוק פורים עם ביתנים והמון שמחה, היינו מקימים סעודת פורים מפוארת. והיינו שולחים משלוחי מנות רבים עם עוגות ועוגיות, שהוכנו כחודש לפני חג הפורים.

משהו חזק שאני זוכרת, הוא חלוקת משלוחי המנות: תמיד כשהיינו מסיימים את חלוקת משלוחי המנות אצל אימא, היינו רצים לסבתא לחלק גם את שלה. במיוחד אהבנו ללכת לחברה של סבתי שהייתה נותנת לנו דמי פורים גבוהים מאוד, כך יצרנו לנו דמי כיס לכמה חודשים.

פסח!!! – עבודת פרך…

חג הפסח זכור לי. כחג שבו היינו עובדים קשה עד לכניסת החג. לאמי היה בוידם  (מחסן בתקרה) שבו הכנסנו בערב פסח את כל כלי החמץ. לפני כן, ניקינו, שטפנו וקרצפנו את כל הבית. היינו שוטפים את כל כלי החמץ, מאחסנים אותם בארגזים ומעלים לבוידם. והיינו מורדים את כל כלי  הפסח שהיו מונחים שם ממוצאי חג הפסח הקודם. עבודה זו הייתה חוזרת גם בצאת החג, שבו היה עלינו לשטוף את כל כלי  הפסח ולשים אותם בקרטונים, להוריד את כל כלי החמץ ולשטוף גם אותם. הייתה זו עבודת פרך!

בבית שלי אני לא נוהגת להחליף את כל מה שנמצא בארונות. אלא, אני משאירה אותם בארונות, ו מביאה את כל כלי  הפסח מהמחסן.

הגאולה הפרטית שלי היא הקמת המשפחה המורחבת והמחמאות שלי…

המסר- זכרי שלמילים יש כוח, דאגי להגיד מילים חיוביות וטובות בנחת ובחיוך. הנתינה שתהייה  מתוך שמחה, דבר היוצא מן הלב  נכנס אל הלב.

כאימא וסבתא אני רוצה לראות את נכדי וילדי הולכים בדרך ה' ומתקדמים.

הזוית האישית

סבתא מסכמת שנה בקשר הרב דורי: היה לי מעניין וכיף לעשות את התכנית ולשתף את נכדתי בכל העבר שלי.

שירה: זה היה ממש כיף ומרתק לשמוע סיפורים על העבר של סבתא, וגם מעניין ומרתק לשמוע על העבר של סבתי. תודה לסבתא שישבה איתי על הקשר הרב דורי ועל שהיא קונה לי בגדים ודברים. תודה לסבתא רבתא שלי שעזרה לי בזה גם.