מאגר סיפורי מורשת

שמי יצחק, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי. להלן סיפורי:

קוראים לי על שם סבא יצחק שנספה בשואה. נולדתי בישראל בעיר נהריה. הוריי עלו לארץ חודשים ספורים לפני שנולדתי בשנות הצנע הראשונות למדינה. בתקופה זו המדינה הייתה ללא משאבים, והוריי הופנו לבית ערבי בן שלושה קירות והסבו אותו לביתם הראשון. ה"בית" היה בן חדר אחד שבו ישנו, כיבסו, אכלו, הוא היה ללא שירותים, חשמל ומים זורמים. המרכז הקהילתי היה בעיקר בית הכנסת השכונתי.

שם הוריי היה אשר ונחמה ויניק. שם האחים שלי: פנחס ויניק וטובה ליבנה (ויניק). אבא, שיחיה, (היום בן 94) התחיל כפקיד בסוכנות. לימים הפך למנהל בכיר בבנק מזרחי. אימא ז"ל כל ימיה הייתה עקרת בית, ומילאה את זמנה כציירת מופלאה, בנוסף לעיסוקה בכתיבה לעיתון 'אויקלט' בשפה ההונגרית.

אבא היה ניצול שואה יחיד ממשפחתו. הוא היה בעל אמביציה בלתי נדלית לקום מהאבדן, הוא היה היה המשענת לאימא. גם היא הייתה ניצולת מחנה ריכוז. כל מאמציהם היה להבטיח את הצלחת ילדיהם בלימודים, ושלא יורגש החוסר באמצעים. האוכל ביומיום היה בסיסי, בעיקר זכור לי בשעות אחרי צהריים קריאתה של אימא שנבוא לאכול פרוסת לחם עם ריבה, כמעדן של פעם. בשבתות אימא הכינה חמין, חלות של שבת ומרק עוף.

גרנו בשכונת עולים בכפר-אתא אשר לימים הפך לקריית אתא. קנינו במכולת דברים בסיסים כגון: ביצים, לחם, רבע חבילת מרגרינה, ולפי תלושי מזון שחולקו ע"י משרד התעשייה. חברי הילדות שלי היו חבריי לכיתה שגרו בסביבה, חברי נפש. משחקי הילדות שלי בשעות הפנאי היו משחק גולות, תופסת, חבל, קלאס, בשלב מאוחר יותר – טניס שולחן. שם התיכון בו למדתי היה 'פרחי אהרון'. שם למדתי עד הצהריים לימודי קודש ובעיקר גמרא, ובשעות אחר הצהריים מתמטיקה, אנגלית, עברית, תנ"ך, היסטוריה, גאוגרפיה ועוד. המורים אהבו אותי אבל לא אהבו התנהגות שגבלה במעשי קונדס רבים. לא הייתה אצלנו תלבושת אחידה, והיו טיולים שנתיים להכרת הארץ. המקצועות שאהבתי היו מתמטיקה, היסטוריה וגאוגרפיה. מקצועות שלא אהבתי היו אנגלית, תנ"ך ועברית. זכור לי שהיה מורה אחד שטייל איתי בגשם, וכדי להינצל מן הטיפות הוא שם את הספר על הראש שלו ואילו אני כולי נרטבתי בהליכה המשעשעת הזו.

גרתי בפנימייה שהכילה גם חדר אוכל, אכלנו בו שלוש ארוחות ביום וגם בשבתות. המאכל הזכור לי ביותר הוא לבן וביצה חומה בשבת. לא היו ממתקים. השתתפתי בתנועת הנוער בני עקיבא, זכורים לי מסדרי שבת אחר הצהריים, פעילויות באמצע השבוע וחברים מהתקופה.

הכרתי את סבתא באוניברסיטת בר אילן בריקודים סלוניים שנערכו כל מוצ"ש בזמן לימודי באוניברסיטה. בזמנו קשר בין זוגות נוצר תוך היכרות אישית, ואם ביקשת וקיבלת מספר טלפון זה היה סימן להסכמה לתחילת חברות. יחסים אינטימיים הסתכמו בנשיקה, ההורים כמובן היו מעורבים בחיי הילדים ובדאגה לעתידם. מערכת היחסים בין האחים הייתה מצוינת כאשר הגילאים היו קרובים ופחות לאח הקטן יותר. בשבתות אחרי התפילה היינו מתארחים בכל שבת אצל משפחה אחרת, אוכלים ביחד ויוצאים לטיולים רגליים ביחד עם כל הילדים. זה היה זיכרון נפלא.

נולדו לי ולסבתא 3 ילדים וב"ה יש לנו היום 7 נכדים. עוד לא הגענו לגיל של נינים. הבת הגדולה גרה לידינו ממש בפתח תקוה. היא סיימה שני תארים אך נשארה בבית כעקרת בית והתמסרה לגידול ילדיה, שהבכורה שבהם היא דניאל הנסיכה שלי. הבת השנייה גרה בתל אביב ולה 3 ילדים מקסימים, יש לנו המון נחת מכולם. הבן גר באוסטין טקסס ועדיין לא נשוי, הוא מנהל קרן גידור בקליפורניה.

הזוית האישית

הנכדה דניאל: היה לי מאוד מאוד כיף להכיר עוד יותר את סבא שלי, לדעתי זאת חוויה מדהימה.

סבא יצחק: היה כיף ומעולה.