מאגר סיפורי מורשת

שמי ריבה מינץ, בת 72, סבתא לארבעה נכדים ומשתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. נולדתי בברית המועצות (כיום בלארוס) בעיר בוברויסק בתאריך 27.8.1948. לאמי קראו רוזה ליפשיץ ולאבי סימון ליפשיץ. היינו ביחד ארבע אחיות: הבכורה לובה, האמצעית אנה, אני ריבה ואחותי התאומה דורה. אמי לא עבדה ואבי עבד במפעל.

סיפור האהבה של סבתא ריבה וסבא דוד

אני ודוד הכרנו בבלארוס, הוא הגיע ללמוד כאן באוניברסיטה בעיר בוברויסק. שם הנעורים שלו היה דוד מינץ. האוניברסיטה היה בית לכל הסטודנטים (מקום בו הסטודנטים נשארו לחיות עד שסיימו את האוניברסיטה) כי אין הרבה כסף למלון או לבית. שם נפגשנו, הכרנו ולמדנו יחד באוניברסיטה. אחרי שנה הוא היה צריך ללכת לשרת בצבא (בזמן הזה כבר היינו ביחד). לפני שהוא הלך לשרת בצבא הכרתי אותו למשפחה שלי. הם אהבו את דוד, הם החמיאו לו על כך שהוא נראה יפה, נחמד ומנומס. אחרי שנה הוא היה צריך ללכת לשרת בצבא. כל משפחתי התגעגעה אליו מאוד אבל אני התגעגעתי אליו מאוד ורציתי שיחזור מהצבא. בזמן שהותו בצבא הייתי שלחתי לו מכתבים. תמיד אהבתי לכתוב מכתבים בנוגע לדברים חשובים או משמעותיים אשר קרו לי בחיים.

במכתבים סיפרתי לו עד כמה אני מתגעגעת אליו ומחכה שהוא יחזור. סיפרתי גם על החיים שלי ושל משפחתנו. ובסוף כל מכתב שאלתי אותו לשלומו ומציירת לב ופרח אחד קטן. אחרי שנה הוא חזר בפעם הראשונה לבלרוס וכל משפחתי שמחה והייתה מאושרת (אז כבר סיימתי ללמוד והוא היה צריך להשלים עוד שנה אחת). הרגע שהוא חזר היה עבורי הפתעה גדולה, הוא דפק בדלת ואף אחד לא הבין מי זה היה, פתחתי את הדלת  וראיתי אותו, שמחתי כל כך ששכחתי בכלל לדבר אתו או לחבק אותו פשוט בכיתי במקום מרוב אושר. אחרי חזרתו מהצבא הלך ללמוד ואחרי וכאשר סיים את לימודיו הציע לי נישואים. התחתנו בשנת 1972, בחתונה שלנו היו 120 איש.

החתונה שלנו

באותה שנה (1972) ארקדי נולד (אבא שלי והבן הבכור שלהם) ואז בשנת 1984 נולדה אירנה (הבת הקטנה שלהם ודודה של אליה). כשהם נולדו סבתא שלי כתבה מכתב על החיים שלה אחרי שילדה אותם ומה השתנה בהם.

המכתב של סבתא ריבה

החיים במדינת ישראל בשנת 1994

החלטנו לעלות ארצה, החלטנו זאת כי אהבנו מאוד את הארץ ורצינו להיות במדינה זו וגם בגלל אסון צ'רנוביל (הקרינה מאוקראינה הגיעה גם לבלארוס והמצב הבריאותי שלנו התדרדר בגלל הקרינה, לא רצינו לסכן את ילדינו שיקרה להם משהו). החיים בארץ בהתחלה היו קשים והיה לנו קשה להסתגל. אני ודוד וארקדי הלכנו לאולפן ואירנה הלכה לבית הספר (היא הלכה לחטיבת ביניים). אחרי שדוד סיים את האולפן, הוא הלך לעבוד בעיריית תל אביב בתור מהנדס כבישים וארקדי הפך להיות רופא שיניים, כך התפרנסנו.

הזוית האישית

סבתא ריבה: השיחות בטלפון וגם קצת מפגשים היו מהנים מאוד. נהניתי לחלוק קצת מהסיפור שלי. אני מקווה שאליה נהנתה להקשיב לסיפורים. נהניתי מעבודתנו המשותפת.

אליה מינץ: אני מאוד נהניתי לעשות את התכנית הזאת. נהניתי להקשיב לסיפורים המעניינים שלה. נהניתי מכל רגע לעשות את התיעוד. מקווה שהיא נהנתה לעשות את התיעוד כמוני.