מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי הוא אירנה יוכבד לריאונוב (פישביין) ממגדל העמק, ואני סבתא של מנוחה רחל. נולדתי באוקראינה, בכפר קטן ליד קייב, בשנת 1958 להוריי משפחת מרגוליס.  אחר כך עברתי ללטביה ומשם עליתי לישראל.

הווטרינר לא מחלק אישורים

בשנת 1993 – שבוע לפניי העלייה לארץ. הבאתי לבני הבכור, גדעון, כלוב, ובתוכו הכנסתי את החתול שלנו, ווסקא. ביקשתי ממנו, שייקח את החתול לווטרינר, כדי לקבל אישור יציאה עבורו.

ווסקא שלנו היה חתול רגיל, ללא גזע וגם לא כזה, ששווה הרבה מאוד כסף, הוא היה ממש רגיל רק אפור עם פסים. זמן מה לאחר שווסקא וגדעון הגיעו, יצא הווטרינר עם הכלוב של ווסקא בידיים. ואמר לגדעון בני: "ווסקא שלך בריא ושלם, הוא קיבל את כל החיסונים הדרושים, אבל את האישור יש לקבל במשרד החקלאות."

גדעון היה ילד מיוחד ויוזמתי. לאחר, שהווטרינר אמר את דבריו, החליט גדעון ליטול  יוזמה, הוא ביקש ממנו את הכתובת ואת המיקום המדויק של משרד החקלאות, הוא אמר תודה והלך לדרכו.

כשבני הגיע לשם הוא שאל: "איפה מקבלים אישורי חיות?" האחראית בדלפק ענתה לו: ש"הישיבה לגבי האישורים התקיימה כבר אתמול, הפעם הבאה תתקיים ישיבה רק בעוד שבועיים, כי שר החקלאות שוהה כרגע בחו"ל". הוא חיכה רגע ולאחר מכן אמר: "אני בטוח, שיש מישהו אחר שאחראי במקומו!! הגברת ענתה לו, שסגן השר ממלא את מקומו.

שתי דקות מאוחר יותר, יצא סגן השר לאחר ששמע שהם מדברים עליו. הוא הסתקרן לשמוע, על מה נסובה השיחה. הוא פנה לגדעון ואמר לו: "כן ילדון" מה אתה צריך?" גדעון השיב לו :"תקשיב אדוני, זהו עניין של חיים ומוות! בעוד כמה ימים אני ומשפחתי יוצאים מן הארץ ואנחנו חייבים לקחת את החתול שלנו"!!

סגן השר הבין את דבריו וביקש שיחכה כמה שניות בחוץ. לאחר כחצי שעה הוא יצא מחדרו, והביא לגדעון טופס ארוך המאשר לחתול את היציאה מן הארץ. כשבוע אחר כך, כאשר המשפחה ישבה  במטוס, ביקש הכרטיסן את אישור היציאה של החתול, הוא נדהם לראות, שהם קיבלו טופס יציאה, ולא סתם עוד איזה פתק, אלא טופס עם חתימת השר בכבודו ובעצמו….

הוא חשב שמדובר בחתול מגזע מיוחד או… חתול יוקרתי והוא רץ למטען החיות. הוא לא הבין מדוע לסתם חתול מגיעה טופס ארוך ויקר?

הזוית האישית

מנוחי: סבתא סיפרה לי, ש"גדעון היה ילד מיוחד ויוזמתי." משפט זה מלמד אותי, שכל רעיון הוא יוזמה חדשה, גם אם הוא לא יתממש בסוף… לא להתייאש!