מאגר סיפורי מורשת

שמי ריקי כהן (רבקה), אני נקראת על שמה של סבתי מצד אבי. שם המשפחה המקורי שלי שונה היות והוא היה בעייתי מבחינת היגוי ואיות. שם משפחתי היה גזביניאש והוא שונה ל'בן חנן' מפני ששם סבי מצד אבי היה חנן. לאבי קראו ישראל ושם אמי היה רחל. אמי הייתה עקרת בית ולאבי היו עיסוקים שונים, בעיקר בהובלות. הוריי היו מאוד דאגנים ומאוד הגבילו אותי מבחינת יציאות מחוץ לבית, היה מאוד חשוב להם שנרכוש השכלה ומקצוע.

נולדתי בישראל ביפו בתאריך 1.2.1955. אני נוהגת לחגוג את יום הולדתי בחיק משפחתי וגם עם חברות קרובות.

גדלתי ביפו באיזור שנקרא "השטח הגדול", בבית צמוד קרקע. גרנו בשכנות עם משפחות ערביות וחיינו איתם בשיתוף פעולה וביחסי שכנות מעולים עם עזרה הדדית. שיתוף הפעולה התבטא בבישולים משותפים, חיי חברה משותפים, הכביסה נתלתה לייבוש בחצר המשותפת. היינו חוגגים את החגים במשותף עם השכנים, השכנים הערביים כיבדו את החגים שלנו ואנחנו את החגים שלהם. לא היו מקלחות בבתים והיה נהוג להרתיח מים בסירים ובפרימוס, כך היה נהוג להתקלח. הבילוי היחידי בכל יום שבת היה הליכה לים. אחי ואני נהגנו לאסוף בולים, היינו מחכים למכתבים שהגיעו מחו"ל כדי להוציא את הבולים מהמכתב. בנוסף היינו משחקים בגוגואים ומשחקים תוצרת יד, וממציאים משחקים שונים כיד הדמיון.

הזוית האישית

הסיפור נכתב במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית התקיימה בתיכון גולדה בפתח תקווה, השת"ף בהנחייתה של המורה המובילה מיכל סופר והתומכת באזרחיים הוותיקים והעו"סית מעיין ברכה.