מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה ללזר, נולדתי בשנת 1952, בטהראן. עליתי לארץ בגיל 12, גרתי ברובע היהודי, בשכנות למוסלמים וארמנים.

זיכרונות מימי ילדותי בטהארן

יש לי זיכרונות ילדות רבים מטהראן ביניהן זכור לי מאוד שהייתי לוקחת ומחזירה את אחי הקטן לגן, יעקב, אחי הקטן היה ילד מאוד יפה. בחג פורים הלכתי להביא את אחי מהגן, והוא היה מחופש למרדכי היהודי, היה לו רעשן ביד. היה לנו מרחק של כמה קילומטרים ללכת, ברובע היהודי וגם ברובע המוסלמי. הילדים המוסלמים חטפו לאחי את הרעשן, וכמובן שהוא בכה ורצה אותו בחזרה. מאוד פחדתי, בגלל שהמוסלמים היו עוינים ליהודים. בכל זאת, התגברתי, תפסתי את אחי והלכתי במהרה הביתה.

זיכרון נוסף מתקופה, היו שולחים אותי לקנות לחם בבית המאפה, כי לא היה לחם במכולת או בסופר. הייתי צריכה לעמוד זמן רב בתור על מנת להיכנס. במאפייה אפו את הלחם בטאבון גדול על אבנים לוהטות. הלכתי לשם לבד, בכל מזג אויר, בקור ובשלג עמוק. השלג לא הפריע, ולא הרתיע את הוריי. תמיד יצאתי בשליחותם גם למאפייה, גם להביא את אחי ועוד דברים כשהם ביקשו את עזרתי.

זכור לי שבפרס ירד הרבה שלג, היה לנו ברז בחצר שתמיד קפא. אבא שלי היה מדליק מדורה בחצר כדי שהשלג מסביב לברז ימס. עם החברות שלי שיחקתי בימים היפים בעיקר משחקי חוץ כמו גומי וגולות ועוד….

זיכרון נוסף שלי, הוא כשדוד שלי היגיע אילינו ל ביקור בטהארן, היה אז שלג כבד, והבריכה בחצר הבית קפאה. דוד שלי הרים ערימות של שלג והכין לנו בובת שלג. באותו לילה אחד מבני המשפחה נבהל, הוא ראה דמות וחשב שיש בחצר גנב. היו צרחות, כולם יצאו מהבית ואז הבינו שבסך הכל נבהל מאיש השלג!!

וסיפור אחרון מזיכרונות השלג, כדי להגיע לבית הספר, הייתי שמה את התיק על השלג ומחליקה עליו, כמו מזחלת! היה ממש כיף ומצחיק!

הלימודים בבית הספר

למדנו לימודי שפה, חשבון, ספרות, דקדוק. השפה העיקרית הייתה פרסית והשנייה צרפתית. חוגים לא היו לנו בכלל, האמת שאפילו לא ידענו מה זה.

ילדות בקרב המשפחה

הילדות בקרב המשפחה הייתה נהדרת, היה לנו בית מאוד גדול, חצר יפה וחלק מהחדרים היינו משכירים לאנשים לתקופה קצרה, בדרך כלל לאנשים שהיו צריכים לעלות לארץ. אני הייתי בת יחידה, היו לי רק אחים, והייתי עוזרת מאוד בבית. אבא שלי היה מטייל איתנו המון, בקיץ היינו יוצאים לצפון טהראן לראות מפלי מים. היינו יוצאים לנופש במקום שקוראים לו דראבן, שם אבי היה שוכר חדר לחופשה. היינו שמים את השולחנות במים (כמו שהיום אנו עושים בחורשת טל בארץ), מכינים בשר על האש ומטיילים בהרים. עוד היינו מטיילים בערים קרובות, הנופים היו מרהיבים ויפים. ולאחר חג פסח היינו הולכים לפארקים יפים ומציינים את החג שלאחר הפסח,שנקרא אצלנו בפרסית: "רוזה באר", כמו מימונה.

אני זוכרת מאוד את החגים ובמיוחד את ימי כיפור, בהם היינו הולכים לבתי הכנסת שהיו מאוד יפים ומיוחדים. בתור ילדה בת 11 כבר צמתי, הייתי מסתובבת ועוברת מבית כנסת אחד לבית כנסת אחר, רק שאימא שלי לא תגיד לי לאכול.

תקופת הנערות שלי

כשהגעתי לארץ גרנו בקריית מלאכי. התושבים שם היו גם עולים חדשים מארצות שונות: מרוקו, פרס, רומניה ועוד… המגורים באותה שכונה עם אנשים שבאו ממדינות שונות עזרו לי, כך למדתי עברית, וגם קצת רומנית, ומרוקאית…ערבוב של שפות.

ביום הראשון, כשהלכתי לבית הספר בארץ, לא ידעתי את השפה. אחת מבנות הכיתה שלי הציעה לי לשבת לידה והתעקשה על ספסל מסוים. התיישבתי לידה על ספסל, והתהפכתי לאחור כי הספסל היה שבור, הילדה עשתה זאת בכוונה, כדי שאני אפול. בסופו של דבר היא הפכה להיות החברה הכי טובה שלי.

לאחר חודשיים בארץ, נולדה אחותי שולה, אני עזרתי לאמי מאוד בכל דבר שמרתי על אחותי וקיבלתי אחריות. הוריי לא רצו להמשיך לגור בקריית מלאכי, וחיפשו כל דרך לעבור לגור במרכז, בתל אביב. לאחר שנתיים שהיינו בארץ, הם עברו לגור בתל אביב, בבית מאוד קטן, היינו ההורים ועוד חמישה ילדים בבית. הוריי עבדו קשה ודאגו מאוד לכלכלת הבית.

החלום שלי היה להיות אחות בבית חולים, הייתי תלמידה טובה מאוד עם ציונים גבוהים. את השפה העברית רכשתי מאוד מהר, חצי שנה וכבר דיברתי עברית. היועצת בבית הספר ייעצה לי ללמוד תפירה, למדתי תפירה ואופנה בבית ספר "בית חנה" בדיזינגוף שבת"א.

בגרות וגיל צבא

בתור נערה המשכתי לעזור לאמי, בניקיונות  הבית ובטיפול באחיי. בביתי לא היה לי חדר משלי, ישנתי בחדר האוכל. הוריי נהגו לתלות בגדים על קולב, ואני הייתי מתעוררת בבהלה כשחשבתי שיש דמות אדם לפניי. אהבתי ועדיין אני אוהבת לקרוא הרבה ספרים ועיתונים, אפילו כשנרדמתי עם ספר על הפנים ואור היה דולק, אבא שלי היה אומר: "שוב היא נרדמה עם ספר על הפרצוף ואור דולק!"

חתונה קריירה ולימודים

לא התגייסתי לצבא, התחתנתי בגיל צעיר, הייתי בת 18. לאחר החתונה עברתי לגור בהוד השרון, המשכתי לעבוד בת"א. לאחר שנתיים של נישואין נולדה בתי הבכורה, לימור. עבדתי עד חודש לפני הלידה. לאחר הלידה של לימור, חיפשתי עבודה בקרבת הבית, בהוד השרון. ניהלתי חנות של בגדי גברים, אחרי כמה שנים, ניהלתי מעון ילדים למשך 31 שנים, ועד היום אני עובדת בצהרון ילדים.

הקמת משפחה ילדים ונכדים

גידלתי שלושה ילדים, מקסימים מוצלחים: לימור, רמי ואלה. כולם למדו באוניברסיטה ועוסקים במקצוע שלמדו. לימור מורה, רמי עובד תעשייה אווירית בתחום התעופה, ואלה, השלישית מרצה ומאמנת בוינגייט.

עדן היא הנכדה הרביעית שלי, מקסימה, מהממת ויפה. אחריה נולדו עוד ארבעה נכדים. אני שמחה ומאושרת על שזכיתי לקבל כאלו נכדים מקסימים !

הזוית האישית

עדן: בהכנת העבודה למדתי המון דברים על סבתי, היה לי מאוד מעניין וכיף. בתהליך כתיבת העבודה הזדמן לי לשבת עם סבתי, לשמוע מחוויות הילדות שלה. למדתי להעריך את הילדות שלי וכל מה שיש לי, וכמובן למדתי להעריך יותר את סבתא, על כל מה שחוותה ועשתה. עוד למדתי, שאני והיא די שונות. היא עזרה לאמה, וקראה ספרים, ואני ממש לא כך. החוויות שסבתא סיפרה לי היו מעניינות מאוד, כך הכרתי אחייה בפרס ובארץ וגם את בני המשפחה שלה.

למדתי על התארגנות לקראת כתיבת עבודה, חשוב ביותר לנהל את הזמן באופן מיטבי יותר, כך שהכתיבה לא תישאר לרגע האחרון.

סבתא רבקה: נהניתי מאוד מהעבודה, ונהניתי מאוד לשתף את הנכדה שלי. עם שיתוף הסיפורים הרגשתי שאני חוזרת כמה שנים אחורה, אל העבר. לזיכרונות הילדות שלי במקום הולדתי, העלייה לארץ וההתאקלמות בארץ זרה.