מאגר סיפורי מורשת

אנו נועה ורוני בן חמו אחיות תאומות החלטנו לראיין ביחד את סבתנו בתיה. ידענו מעט על סיפור חייה של סבתנו וידענו שאם נשב ונראיין את סבתנו בתיה, נוכל לדעת הרבה פרטים על עברה המרתק במסעה לארץ ישראל.

בתיה (גרוס) בש – סבתנו, נולדה ברומניה במרגיטה, להוריה שרה וברוך מרדכי שנולדו ברומניה (בתקופת מלחמת העולם השנייה האזור שבו הם גרו היה שייך להונגריה).

בתקופת השואה: אימא של סבתא בתיה (סבתא שרה) ומשפחתה נלקחו לגטו כשנה לפני שהמלחמה הסתיימה. הם שהו חודש בגטו ומשם נלקחו למחנה ההשמדה אושוויץ. לאורך כל התקופה עד השחרור סבתא רבתא שרה הייתה רק עם אסתר אחותה (אחות אחת מתוך שש) ללא ידיעה על קורות שאר המשפחה. לאחר כחצי שנה באושוויץ הם נלקחו למחנה מטהאוזן משם הלכו לעבוד במפעל לייצור תחמושת במשך שבעה חודשים. בסיום המלחמה כוחות הצבא האמריקאי שחררו אותם. והמשפחה הצליחה להתאחד ולחזור לרומניה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.

תקופת ילדותה של סבתא בתיה

סבתא בתיה הייתה בת יחידה במשך תשע שנים. משפחתה גרה בחצר משותפת עם עוד משפחות יהודיות. סבתא הלכה לגן בגיל שלוש ורק שם היא למדה רומנית. ברומניה התחילו ללמוד בבית ספר מגיל שבע. בעיירה בה סבתא ומשפחתה גרו היה בית כנסת מאוד גדול שהיה פעיל מאוד. בשעות אחר הצהריים התקיים שם "חדר" בו לימדו בעיקר את הבנים יהדות, תנ"ך, תפילות.

סבתא בתיה בילדותה ברומניה

לסבתנו היו שכנים שגרו בחצר משותפת והיו להם שני בנים שהיו יותר צעירים ממנה, וסבתא ממש קינאה בהם ורצתה אח או אחות, והשתדלה להעסיק את עצמה בעזרת צעצועים שהיו לה: בובות ועגלות, אופניים. הם אהבו מאוד לשחק בחצר והיו שם כמעט כל היום.

סבתא בתיה בנערותה מצולמת עם בני משפחתה

עלייתה של סבתנו בתיה לארץ ותקופת המעברות

ההורים של סבתא רצו לעלות לארץ מגיל מאוד צעיר. השלטונות לא נתנו להם אשרה לעזוב. בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת התחילו יהודים לקבל אשרות וההורים שלה קיוו שהם יעלו לארץ בקרוב וזה רק עניין של זמן. היהודים שעזבו את רומניה לא הורשו להוציא דברים יקרי ערך. כדי להיערך למצב מראש, הם הכינו המון מצעים ומגבות כי לא הרשו להביא שום דבר אחר. המשקל המקסימלי האפשרי לקחת ציוד אישי ליהודי שרצה להגר מרומניה היה שישים ק"ג. כדי לקבל אישור לעלות לארץ הציעו להורים של סבתא לקבל היתר להגר לקנדה אבל הסוכנות היהודית בארץ הייתה בקשר עם היהודים והם ידעו מי קיבל אשרות לקנדה, ומי שביניהם שרצה לעלות לארץ, הסוכנות היהודית יכלה לעזור להם לעלות לארץ ישראל. תוך חמישה עד שישה שבועות סבתא ומשפחתה היו צריכים לעזוב את רומניה לכן הם מכרו מהר מה שהם יכלו והם לקחו ארגזים מעץ בהם ארזו את כל הדברים שהיה מותר להם לקחת איתם ושלחו לארץ.

מבוקרשט לקחו אותם לאיטליה שם הם היו שבוע בנאפולי ומשם שטו באונייה "ירושלים" לארץ. התקופה הראשונה בארץ הייתה קשה מאוד. הסוכנות בארץ שלחה את סבתא שלנו ומשפחתה לדימונה הרחוקה מן המרכז, אבל קרובי משפחה של סבתא לקחו אותם אליהם ושהו שלושה שבועות אצל דודה שלה אסתר בבני ברק. ההורים התחילו מיד לעבוד כדי להתחיל חיים חדשים ושכרו דירה בבני ברק.

לאה (אחותה הקטנה של סבתא) הייתה רק בת ארבע, לא הסכימה להישאר בגן לבד אז סבתא בתיה הסכימה להישאר איתה כל יום בגן עד שהתרגלה. שם היא למדה מילים וצבעים בעברית עם לאה אחותה.

תקופת בית ספר ולימודים

באמצע כיתה ז' סבתא בתיה נרשמה ללימודים בבית הספר והיה לה מאוד קשה, משום שלא ידעה לדבר בעברית למרות שהיו עוד כמה עולות חדשות בכיתתה. בבית הספר המורים התחילו ללמד אותם בקבוצות קטנות את השפה העברית וכך היא למדה לדבר ולכתוב בעברית.

סבתא בתיה הסתגלה מהר מאוד, כי בכיתתה היו בנות שהוריהם עלו מהונגריה והבנות קיבלו אותן מאוד יפה ועזרו להן להסתגל.

המצב הכלכלי היה מאוד לא טוב. אפילו כשהיה טיול מבית ספר סבתא לא רצתה לספר להורים שלה כי היא ידעה שהטיול עולה כסף וזה סתם יצער את ההורים שלה שאין להם דרך לשלם על הטיול ואיכשהו המורה שלה ידעה את זה ובית הספר אפשר לה לצאת לטיול בלי לדאוג לעלויות.

תקופת הבגרות

כשסבתא בתיה ומשפחתה הגיעו לבני ברק הם גרו ליד משפחות ברוכות ילדים ושם היא מצאה עיסוק חדש, בייביסיטר, שמימן לה חלק מצרכיה הכלכליים. בנערותה היא בחרה להשתתף בפעילויות של תנועת בני עקיבא שהיה באזור מגוריה ושם הכירה חברים חדשים.

סבתא בתיה מספרת שמאוד אהבה ללכת לבני עקיבא ואף פעם היא לא החמיצה פגישה עם חברים.

הכרות ונישואים ובניית משפחה

את סבא צבי היא הכירה ברומניה עוד כשהיו ילדים.

בארץ סבתא פגשה אותו בפעם הראשונה מאז שעלו לארץ, כשסבא בא לבית של סבתא כי אבא שלו שלח אותו אליהם להחתים את אביה על עדות כי שני הסבים היו יחד במחנה עבודה. הפגישה קרתה כשסבא היה בן 18 ושרת בצה"ל וסבתי הייתה בת 16. לסבא היה חבר מאוד טוב שגר ליד סבתנו בתיה, מאז אותה הפגישה הקצרה בין סבא צבי לסבתא בתיה, סבא אמר לחברו שהוא רוצה לדבר עם סבתא. הם נישאו כשהיו בני 20 ו-22. אחרי שלוש שנים נולדה בתם הבכורה (עינת) ולאחר עוד ארבע שנים נולדה אימא שלנו [(מיכל)

מקצוע ועיסוק

סבתא בתיה למדה שנתיים כלכלה באוניברסיטת בר-אילן והיא התחילה לעבוד במחלקת כספים של תנובה כשעוד הייתה סטודנטית בת 22 באוניברסיטה. סבתא מאוד אהבה את עבודתה ולכן עבדה שם ארבעים ושלוש שנים עד שיצאה לפנסיה לפני מספר שנים.

ואילו סבא צבי עובד כמנהל פרויקטים בחברה למכשור ובקרה במשך למעלה מ-50 שנה. ללא ספק השנים הרבות שבהם השקיעו בעבודתם מוכיחים עד כמה היו חרוצים ומסורים לעבודתם והיו שותפים מלאים בבנייתה של מדינתנו.

הזוית האישית

נועה ורוני בן חמו: אנו אחיות תאומות החלטנו לראיין ביחד את סבתנו בתיה. ידענו מעט על סיפור חייה של סבתנו וידענו שאם נשב ונראיין את סבתנו בתיה, נוכל לדעת הרבה פרטים על עברה המרתק במסעה לארץ ישראל.