מאגר סיפורי מורשת

שמי: זיו גולדסמית אני בת אחת עשרה וחצי, אני גרה בשני בתים, ברותם ובברוש. אנחנו חמישה אחים ואני לומדת בבית ספר "ביכורים". התחביבים שלי: יצירות, ציור ותפירה.

רציתי לספר על סבתי מרינה (ריני) גולדסמית שהיום גרה באפרת, נשואה לסבא שלי שמחה, ויש להם ארבעה ילדים.

סבתא ריני (מרינה) מספרת: "נולדתי בשנת 1954 בסאן דייגו שבארצות הברית. אמא שלי נולדה במקסיקו ואבא שלי שרד את השואה. אני הבכורה במשפחה, יש לי אחות שקטנה ממני.

גרתי בארצות הברית עד גיל שמונה עשרה, ההורים שלי דיברו ביניהם יידיש אבל איתנו הם דיברו באנגלית.

סבתא ריני בילדותה בארה"ב

כל כמה זמן נאלצנו לעבור דירה בשל עבודתו של אבי. בגלל שעברנו הרבה דירות, לא הייתי בבית ספר קבוע, ולא היו לי חברות קבועות, אבל אהבתי את כל המקצועות, ואת בית ספר באופן כללי. המשפחה שלי לא הייתה משפחה מאמינה במיוחד ולכן לא חגגתי בת מצווה. יותר מאוחר בגיל שבע עשרה, הצטרפתי לתנועת נוער יהודית ושם, בגיל שבע עשרה חגגתי בת מצווה. כשהייתי ילדה חלמתי להיות מורה וגננת, אך בגלל שהעברית שלי לא הייתה כל כך טובה, זה לא התאפשר ולמדתי ספרנות, ועד יום זה אני עובדת כספרנית.

העלייה לארץ: 

בגיל שמונה עשרה, לאחר שסיימתי את בית הספר התיכון, החלטתי שאני רוצה לעלות ללמוד בארץ.

הגעתי לארץ ב -1972 ולמדתי באוניברסיטה העברית בירושלים. כשהגעתי לארץ לא ידעתי אף מילה בעברית, וזה היה מאוד קשה ומאתגר. בשנה הראשונה למדתי רק עברית. העלייה הייתה מאוד קשה, מכיוון שלא הייתה לי משפחה בארץ, והייתי צריכה להסתדר לבד מגיל מאוד צעיר. אחרי כמה שנים ההורים שלי קנו לי דירה בארץ.

ב-1973 טסתי לחופשת קיץ בארצות הברית, באותו הזמן פרצה בארץ מלחמת יום הכיפורים, מיד עליתי על מטוס חזרה ארצה, הגעתי לארץ והתנדבתי בקיבוץ כוכב הירדן.

פסח מיוחד במינו 

בבית שמרנו במיוחד על שני חגים: פסח וחנוכה. לא חגגנו עם המשפחה, אלא עם חברים של הוריי. היינו שלוש משפחות, וכל שנה חגגנו אצל משפחה אחרת, כולם היו ניצולי שואה. הכי כיף היה לחפש את האפיקומן. זכור לי גם שכל ההגדה שלנו הייתה באנגלית. כשהייתי בכיתה ח', אבא שלי שקל לקבל תפקיד חדש בעבודה בפורטוריקו, ונסענו לראות את המקום לפני פסח. הלכנו למלון שהכשיר עצמו לקראת פסח וניסינו להזמין שולחן למשפחתנו. לא היה מקום לכולנו יחד (ארבע נפשות) ולכן החלטנו לא ללכת לשם. במקום זה עשינו ליל סדר במקום אחר, שלא היה מתאים.

לכבוד חג הפסח אמא הייתה מכינה חרוסת. המתכון היה תפוחים, אגוזים, קצת תמרים, הרבה קינמון ויין. אמא שלי הייתה מכינה חרוסת מעשרים תפוחים. אחרי פטירתה המשפחה של אחותי (גלדמן) היו מכינים את החרוסת והיום גם אני מכינה את אותה חרוסת.

בחג החנוכה בבית, הייתה מסורת שכל לילה הילדים מקבלים מתנות. כל המשפחה הייתה מדליקה רק חנוכייה אחת, וכולם היו מקשטים את הבית לכבוד חנוכה".

זמן פנוי:

סבתה שלי מספרת שבזמנה הפנוי היום (שכמעט ואין לה) היא אוהבת לקרוא, לטייל בטבע ולעשות כל מיני יצירות. סבתה שלי ספרנית ומנהלת מחלקה בספריה הלאומית, היא מאוד אוהבת ונהנית לעבוד שם.

הזוית האישית

סבתא מרינה גולדסמית (ריני) והנכדה זיו, השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר ביכורים בשנת תשפ"ב – 2022 בהובלת המורה דקלה יקותיאלי.