מאגר סיפורי מורשת

שמי עוז, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבי, יוסי הראל, ומעלה את סיפורו אל מאגר המורשת של התכנית.

שמו של סבי הוא יוסף הראל. הוא נולד בשנת 1943 בעיר קסר-שירין שבאירן (פרס). הוא הגדול מבין שישה אחים, אך לא הבכור. אמו של סבי עברה הפלה בהריונה הראשון. כילד אהב לשחק בקלאס, מחבואים, תופסת, חמש אבנים ובמקבילים לעשות תרגילי יציבה וגלגולים. עולמו התהפך כשאמו נפטרה בלידה שהסתבכה בהיותה בת 37, כשסבי היה רק בן 15. לאחר מותה נישא אביו לנערה בת 18 ואיתה הביא ארבעה ילדים נוספים. האישה החדשה לא אהבה את הילדים מהאישה הראשונה וחייהם בבית הפכו לקשים מאד.

לבית הספר של סבא שלי קראו "פהלוי". לפי סבא זה היה בית ספר טוב, ולסבי היה טוב בו מהבחינה הלימודית, אך התקופה לא זכורה לו כחיובית משום שהוא היה יהודי יחיד בכיתה שבה למדו 31 מוסלמים. היה לסבי חבר אחד שעד היום הם חברים טובים מאוד והם הכירו שם ב"פהלוי", שמו אהרון.

כנער סבי וחבריו באו לבתים אחד של השני והכינו לעצמם משקאות כדי ליהנות מהלמידה. בקיץ הוא וחבריו היו הולכים לנהר ליד ביתם ונהנים במים. וזה לא הכל – הוא וחבריו היו יוצאים לטיולים במכונית לערים אחרות.

סבי לא שירת בצבא מכיוון שברח מהצבא באירן לישראל לפני ההתגייסות. לאחר שברח סבא שלי לישראל הוא הלך להתגורר בקיבוץ, שם למד עברית והתחיל לעבוד. אחרי זה סבי נרשם לאוניברסיטת ירושלים כדי ללמוד עריכת דין. אך השפה העברית הייתה קשה לו ומשם הלך ללמוד רנטגן.

סבתי וסבי הכירו דרך חברים משותפים. הם היו חברים למשך כמעט שלוש שנים עד שסבי הציע נישואין לסבתי. הם עברו ביחד לאשקלון וסבי התחיל לעבוד שם בבית חולים. לסבי ולסבתי נולדו שלושה ילדים, השניים הגדולים בנים והקטנה בת וזו אימא שלי. חוץ מרפואה סבי אוהב לצייר לכתוב ספר ולעסוק בגינון. יש חפץ העובר מדור לדור כבר לא מעט שנים והוא הרקמות של סבתא רבתא שלי שרה. לסבי יש רקמה אחת של מיטה בישראל.

בתקופת הגמלאות סבי ממשיך לצייר ציורים מהממים, מתנדב בביטוח לאומי וביעוץ לקשישים בעמותת "היועץ לקשיש". בנוסף, סבי הצליח לכתוב ספר ושמו: "קורות הסמטה". בנוסף לכך סבי מטייל לא מעט, אם זה בארץ או לא.

לסבי היו כמה חלומות ילדות, את חלקם הגשים וחלקם לא, לדוגמה – הוא רצה לכתוב והגשים את החלום הזה, הוא גם רצה לצייר וכמובן צלח גם את זה. המסר של סבי הוא: אל תרימו ידיים, תמיד תלכו בדרך שלכם ותשמרו על חבריכם, כי הם יעזרו לכם בסוף.

הזוית האישית

עוז הנכד המתעד: המפגשים והשיחות עם סבא שלי היו מהנים ומעניינים ובנוסף קירבו בינינו מאוד. החוויה הזו שעכשיו אני יודע ומכיר את הסיפור של סבי גורמת לי להרגיש מחובר לשורשים שלי וחייו נשמעים מהנים וכיפיים. אני שמח שסבי הלך בדרך שלו ועשה את ההחלטות ואני מודה לו כי בזכותו אני קיים, אני אוהב אותו.