מאגר סיפורי מורשת

תרצה ולק התגייסה לצה"ל ביום שהתחילו לשחרר ממילואים את הלוחמים במלחמת ששת הימים ובמהלך הגיוס הרגישו את השפעת המלחמה על הצבא. הטירונות התקצרה מחודש לשבועיים והקורסים התקצרו משבועיים לשבוע, מה שגרם לחוסר מוכנות וידע אצל המגויסים.

קורות חיי בקצרה

שמי תרצה ולק, נולדתי ב-13 לדצמבר 1948 ברחובות להורים רחמים והדסה לביא. אני השלישית מבין שישה אחים – אלי, עפרה, יואל, עירית ז"ל ועמיקם. עד כיתה ח' למדתי בבית הספר היסודי ויצמן בשיכון ותיקים ברחובות. בכיתה ט' למדתי בתיכון בקיבוץ נחל עוז ולאחר מכן עזבתי את בית הספר ועברתי לגור לבד באילת. לפני ואחרי גיוסי ב- 12 ביוני 1967 גרתי ועבדתי עם חברים במועדון הגלישה "אקווה ספורט" שבאילת. בשנת 1971 התחתנתי עם בנימין (יומק) ולק ולנו ארבעה ילדים. בשנת 1986, בגיל 38, למדתי ציור בכפר אז"ר ולאחר מכן עיצוב והפקה וקיבלתי תעודה אקדמאית.

עם החברים ממועדון הצלילה "אקווה ספורט" באילת, תקופת המלחמה (האמצעית):

על חוויות מהגיוס לצבא

התגייסתי מיד לאחר מלחמת ששת הימים. בגלל המלחמה, הטירונות ארכה שבועיים במקום חודש והקורס ארך שבוע במקום שבועיים. הורידו אותי לפיקוד דרום. ישר למרכז סיני (סיני הייתה אז בידינו). אמרו לי להגיע לשם דרך עזה (פאשלה ראשונה) ועשיתי את זה. חיילת במדינה ערביה. התפלאתי שלא הרגו אותי.

לאחר הגיוס בחאן יונס

עמדתי ובכיתי בשוק. עברו צנחנים וראו אותי בוכה, ליוו אותי לטרמפיאדה, שם חיכיתי שלוש שעות. קצינת הח"ן עברה לידי באוטו ושאלה אותי מה אני עושה שם, ואמרה לי שהייתי צריכה שיהיה איתי עוד חייל, ואז עזבה אותי שוב לבד (פאשלה שנייה).

ג'יפ שעבר באיזור לקח אותי. הגענו לצומת בה היה שוטר צבאי שבמקרה היה אח שלי. אכלנו ביחד והמשכתי בדרכי. הגענו לבסיס, הלכתי לשם דרך שדה תעופה נטוש, באמצע סיני, לבד, בת 19 (פאשלה שלישית).

פחדתי להחליף למכנס קצר כי אם יעבור שם חייל הוא יכול היה לאנוס אותי. פתאום ראיתי ברז מטפטף וליקקתי את הירוקת שמעליו במשך ארבע שעות. לאחר זמן רב שעבר, ראיתי צינור, אז נכנסתי אליו כדי להיות במקום מוצל. פתאום ראיתי אדים והתקרב ג'יפ נוסף עם הרבה אוכל ואספקה. אכלתי הרבה ושאלו אותי שוב – מה אני עושה שם ושוב – השאירו אותי לבד (פאשלה רביעית).

הגעתי סוף סוף לבסיס, הבנות עזבו אותי לבד לשמירה, אבל בגלל שהייתי עייפה מאותו היום, נרדמתי והעיפו אותי מהבסיס בחזרה לעזה. המפקד ששלח אותי לסיני דרך עזה ישב שבעה חודשים בכלא.

בצבא, שבועות ספורים לאחר סיום המלחמה

הזוית האישית

מיקה התלמידה המתעדת: לפי דעתי ראיון עם קרוב משפחה הוא דרך טובה מאוד להכיר אותו ואת התקופה. אנו יכולים לחפש באינטרנט תקצירים וסיכומים רבים על התקופה, אבל שיחה עם אדם שחי בה נותנת נקודת מבט שונה על כל אירוע. לכל אדם חוויות שונות וסיפורים אישיים שנותנים מידע נוסף שאדם אחר לא היה יכול לתת. בזמן שיחה אפשר לראות גם רגשות ולשמוע טון דיבור שאי אפשר להבין מקריאה של טקסט או עדות. במיוחד אם מי שאתה מראיין קרוב אלייך.

לדבר עם סבתא על החוויה האישית שלה מהצבא הייתה חוויה מאוד מיוחדת כהכנה לשירות הצבאי אליו אני אמורה להיכנס בחודשים הקרובים. יהיה לי מאוד חשוב להיכנס לשירות ולראות את ההבדלים בחוויות האישיות שלי ושל סבתא, בגלל שהזמנים שונים, התקופה שונה והמטרות שונות. כשדיברתי איתה על התקופה הזו בחייה היא מאוד התרגשה לשתף את הסיפור, כך ראיתי שהנושא מאוד חשוב לה ומשמעותי עבורה.