תקופת הצנע
קוראים לי גיטה פרדקין נקראתי בשם זה על שם סבתא של סבתא שלי. נולדתי בירושלים בשנת 1945 להוריי חיים אליהו ויהודית ביליצר. במשפחה אנחנו שלושה ילדים: אחותי לאה, אחי אפרים ואני.
אבי עבד בבניין ואימא הייתה עקרת בית. ההורים נראו כמו יהודים ממזרח אירופה, לבשנו בגדים של פעם. ביום יום אכלנו לחם וירקות, ורק בשבת אכלנו עוף. את העוף אהבתי במיוחד. את האוכל קנינו בשוק, ממתקים כמעט שלא היו לנו.
בילדותי גרנו בצריף בעיר נתניה. הצריף הכיל: הול, חדר ואמבטיה, כיבסנו בבית ובחצר. גרנו בשכונה יהודית, שכולם היו יהודים בשם "שיכון החיילים". בעיר נתניה היה ויש ים. נקודות המפגש של היהודים היו בית כנסת והרחוב.
אנחנו הילדים אהבנו לשחק בחצר. החברות שלי היו אסתר שטרק ורחל ליכשטיין הם גרו לידינו. המשחקים שלנו היו: סבלנות, חבל, חמש אבנים, ארבע מקלות. בשעות הפנאי שלי הייתי בחצר.
שם בית הספר בו למדתי היה "בית יעקב" למדנו מקצועות: תורה, נביא, חשבון, מולדת, זימרה, מלאכה, היסטוריה, התעמלות, אנגלית ועברית. כיבדנו מאוד את המורות, הייתה משמעת מאוד חזקה העונשים היו: לעמוד בפינה, ללכת למנהל, לכתוב 100 פעמים לדוגמא "יותר לא אגיע באיחור". לא הייתה לנו תלבושת אחידה. יצאנו לטיול פעם בשנה. מהמסיבות אני זוכרת במיוחד את מסיבות חנוכה. מורה שזכורה לי במיוחד היא מרים רודרמן. אהבתי את מקצוע חשבון, ולא אהבתי היסטוריה לא היה לנו חדר אוכל.
סבתא ואחיה בילדותם
בתקופה שלאחר קום המדינה, הייתה תקופת הצנע. באותה תקופה עלו המוני פליטים ממדינות אירופה וגם המוני יהודים ממדינות ערב ומצפון אפריקה, שגורשו מהמדינות שלהם לאחר קום המדינה. בעקבות כך לא היה מספיק אוכל.
בתקופה ההיא הייתי ילדה, ואני זוכרת היטב, שכמעט ולא ראינו פירות וירקות בבית. אבי, היה מביא תפוח עץ אחד לראש השנה. רק לעיתים רחוקות, היה לנו דג לחג. את העוף אכלנו אולי פעם בחודש או בחודשיים. אבי היה מסתובב בכפרים באזור נתניה והיה משיג מעט ירקות ולפעמים גם עוף. כאשר היה מביא עוף הביתה, זאת הייתה ממש חגיגה בשבילנו. ההורים היו לוקחים את העוף לשוחט, ולאחר השחיטה מרטו אותו, ולאחר מכן הכשירו במים ומלח כדת וכדין. ולאחר מכן בישלו אותו. כאשר העוף היה מוכן, כל אחד קיבל את חלקו. למרות המחסור החמור במוצרי מזון הייתה בבית אווירה של שמחה, ואף אחד לא התלונן ולא ביקשו פינוקים.
למרות הצפיפות אירחנו גם את האחים של אבא, אשר עלו לארץ לאחר השואה והיו חסרי כל. היינו שמחים לעזור להם ועשינו את זה בשמחה. כך אנו מצווים – עבדו את ה’ בשמחה.
נכדתי
הזוית האישית
מנוחי: סבתא, למדתי ממך איך אני צריכה להודות שיש לי בית גדול, הרבה ממתקים ובגדים תודה!
מילון
תקופת הצנעמדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע (ביטוי הבא לתאר תקופת צמצום במזון. בישראל). מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה.
ציטוטים
”עבדו את ה’ בשמחה- זו מצווה גדולה.“