מאגר סיפורי מורשת

סבא צביקה קידר נולד ב-  17.12.49 בבית חולים עפולה. הוריו עלו מפולין ואוקראינה.

הם עלו ב-1938 בעלייה בלתי לגאלית, וכשהגיעו לארץ הגיעו עם אוניה  לחוף הרצליה, לקחו אותם לקיבוץ אלונים.

וכך צביקה מספר לנכדתו עופרי:

"עד כיתה ח' גרנו בבית ילדים  כולל בקיבוץ, בו ישנו אכלו ולמדו . בכיתה ט' עברנו לשכבת הנעורים, בה עברנו להתגורר בחדרים של שניים עד ארבעה ילדים בחדר. הבנים ישנו לחוד, והבנות לחוד. במסגרת בני גילינו, חגגנו את בר המצווה והצטרפנו לתנועת הנוער והחטיבה .

את כל הפעילויות ארגנו הכיתות הבוגרות. היו לנו ועדות שונות: תרבות, אלון, טיולים, מחסן חטיבה, גינון ומזכירות, שבראשה מרכז החטיבה  שנבחר באספה כללית. האספה הייתה מתכנסת מדי פעם, להחלטות על כללי התנהגות ותכנית פעילות. כמו כן היו גם דיונים על איסור עישון , איסור ריקודים סלונים, איסור נסיעה לסרטים בשנת הלימודים, ועוד.

כך מצאתי עצמי בכיתה יא' עסוק בפעילות רבה מאוד (במקביל ללימודים והכנת השיעורים) שכללה תפקידים שונים: מרכז חטיבה ,מדריך חברת נוער, פעיל במועדון חברתי, של עולים חדשים ברחוב הגפן שבטבעון, משחק בקבוצת הכדורסל של אלונים ועוד.

במשך שנתיים הייתי אחראי על מחנה ל"ג בעומר של בית הספר, שכלל הקמת מאהל, ושינה ביער (עד כיתה ג' לא נשארו לישון במחנה ) במרחק של כחצי שעה מאלונים (בנסיעה בטרקטור ועגלה). במחנה נעשתה חלוקה לקבוצות אורך מכיתה ב' עד כיתה יב', ונערכה תחרות בין הקבוצות על יופי המאהל, בנית מתקני שדה מעצים, הכנת אוכל, וספורט טבלאי. כתבנו פזמונים, ודאגנו לסדר וניקיון ומורל כמובן. לעת ערב היו מגיעים הורה או שניים להיות נוכחים בשנת הלילה .

במחצים השנייה של של כיתה יב', נבחרו מחליפים מבין ילדי כיתה יא' ואנחנו הקדשנו כל רגע פנוי, להכנת חג המחזור לסיום בית הספר. בשלב זה זומנתי למבדקים לקורס טייס, אותם עברתי בהצלחה, וקיבלתי זימון לקורס טייס .

לקראת סוף הלימודים בבית הספר, נתבקשנו לבחור  שני ילדים מכל קיבוץ שידחו את הגיוס לצה"ל, ויצאו להדריך בתנועת הנוער בעיר, – זה נקרא יג' או שנת שירות, ואני נבחרתי.

חודש אחרי סיום הלימודים נפל אורי, אחי הטייס שאליו הייתי קשור מאוד, והוא זה שמשך אותי ללכת לקורס טייס . האובדן היה עצום ובלתי נתפס, ועד היום הוא איתי, יום יום שעה שעה . ההורים התקשו לעכל את האסון , אימא לא יכלה לשאת את האובדן, ואבא איבד את טעם החיים, ולאחר כמה שנים נכנס לדיכאון. כך עם סיום השירות,  ובמשך כעשר שנים, ליוויתי אותו, במטרה לעזור לו למצוא עניין בחיים, דאגתי לו באופן שוטף לעבודה מתאימה, נסעתי איתו לטיפולים, אצל רופאים לבריאות הנפש, וכשהסכים יצאנו יחד לטיולים, אך ליבו לא עמד לו יותר והוא נפטר טרם הגיעו לגיל שבעים.

לקראת הגיוס לצה"ל , הרגשתי שההורים לא מסוגלים לעמוד בהליכה שלי לקורס טייס, ולמרות השאיפות והחלום, החלטתי לוותר על הקורס. קיבלתי מסמך מהצבא המופנה להורים, בו נתבקשו לחתום על הסכמתם שאתגייס לשירות קרבי . דיברתי  איתם על הנושא, אך זה לא  היה הוגן להעמיד אותם במצב שהם צריכים לחתום לי על המסמך. לכן זייפתי את חתימתם על האישור, להליכתי לשירות קרבי, והחזרתי את המכתב לצבא.

לאחר הוויתור על קורס הטיס, התקבלתי לסיירת שיריון, עברתי מסלול, כולל קורס קצינים, ובהמשך צירפו אותי לסגל המדריכים, בקורסי משקי וקציני סיור.  במילואים שרתתי בפלוגת סיור, כולל שישה חודשים במלחמת יום הכיפורים. השתחררתי ממילואים לאחר שמילאתי תפקיד של מג"ד סיור, בדרגת סגן אלוף. כך תרמתי למדינה כפי שרציתי והיה לי חשוב".

הזווית האישית

עופרי: העיסוק בכתיבה ובסיפורי העבר, עוררו את הנוסטלגיה של סבא, שלא כל כך אוהב לעסוק בנוסטלגיה. לי הייתה את ההזדמנות ללמוד על חייו של סבא ובעיקר  על ילדותו בקיבוץ.