מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה לרט נולדתי ב1948, במרוקו בעיר קזבלנקה, למשפחת אוחנה.

עליתי לארץ ישראל בשנת 1948, באונייה עם משפחתי. הגענו לירושלים כשהייתי תינוקת, וגרנו באוהלים. היה מאוד קשה, ואמא שלי החליטה לחזור למרוקו, וכך היה. בשנת 1955 עלינו שוב, בפעם השנייה לארץ ישראל, באונייה והפעם הגענו לקריית שמונה.

בגיל שלוש עשרה, נרשמתי לקיבוץ חולתה שבצפון, לקבוצה מעליית הנוער שנקראה "שביט". שביט, על שם הטיל ששיגרו לחלל. אני ודוד (היום בעלי) למדנו יחד בחולתה, במשך שתיים עשרה שנות לימוד, וכגרעין התגייסנו יחד לנח"ל. במסגרת השירות בנח"ל, במשך חצי שנה עזרנו לקיבוץ חוקוק בעבודות שונות, בהתאם לרצון הקיבוץ וכנ"ל לקיבוץ גשר.

הבנות הגיעו לקיבוץ חוקוק כשל"ת (שרות ללא תשלום – כחלק ממסלול שירות של גרעיני נח"ל) והבנים המשיכו להיות בצבא. דוד בעלי היה בגרעין "שביט" יחד איתי ובשל"ת. התאהבנו, והחלטנו להתחתן ולהקים משפחה, התחתנו בקיבוץ חולתה והייתה לנו חתונה יפיפייה, אני הייתי הכלה הראשונה בקיבוץ, שהתחתנה עם שמלת כלה אמיתית מסלון כלות מהמשפחה של דוד. בהמשך נולדו לנו שני בנים, ערן ורועי, ולאט לאט עברנו לבית משפחתי גדול יותר.

אחרי כמה שנים דוד הלך ללמוד הוראת נהיגה, וכך הפך להיות מורה לנהיגה בכל הרכבים. אחרי תקופה בה דוד הפך להיות מנהל מקצועי, הוא החליט לפתוח בית ספר לנהיגה בחולתה, אך בקיבוץ זה לא היה מקצוע נדרש, אז ביקשנו שנת חופש ועזבנו את הקיבוץ. ב- 1974 עברנו לגור בראש פינה. בזמן הזה, דוד פתח בית ספר לנהיגה בקריית שמונה.  גרנו כשנתיים בשכירות בראש פינה בבית צנוע. לאחר שנתיים קנינו בית בראש פינה ובהמשך נולדה לנו בת בשם לי. היום – אני מתעסקת באומנות, בעיקר יוצרת פסלים וכלים מקרמיקה .אני גם מציירת על קנבס .

אני ודוד בעלי בפנסיה, מנהלים מתחם צימרים מפואר, ואוהבים לטייל בארץ ובעולם.

אנחנו מאוד אוהבים להיפגש מידי שישי לארוחות ערב משפחתיות, עם כל המשפחה. בשבתות אנחנו נוהגים לטייל כמשפחה, ברחבי הארץ או סתם לשבת במסעדה טובה.

אבל בעיקר בעיקר נהנים מתשעת נכדינו המתוקים, והמקסימים, שכל פעם מחדש מזכירים לנו שגם אנחנו היינו בגילם פעם.

הזווית האישית

עליזה: היה ממש כיף להשתתף בדבר היפה הזה.