מאגר סיפורי מורשת

הורי עלו בשנת 1950 מהעיר סוסה שבטוניסיה. משפחתו של אבי הייתה משפחה של רבנים, סבא של אבי –

רבי יוסף גז היה רבה הראשי של טוניסיה וקיבל את אות לגיון הכבוד מנשיא הרפובליקה הצרפתית.

בעיר סוסה קיים עד היום בית כנסת שהוא הקים בשם "כתר תורה", בני משפחתי מצרפת ביקרו בו לפני מספר

שנים. כמו כן  בת דודתי נהגה ללכת עם סבתי (אמא של אבי) בכל יום ששי לנקות את בית הכנסת עד שנת 1960 אשר בשנה זו עלתה סבתי לארץ.

"יהדות תוניסיה היא קהילה יהודית באזור תוניסיה שבצפון אפריקה, המאופיינת בשורשים הטרוגניים, כולל חלקים שקורותיהם קדומים מאוד, עוד בטרם היות האימפריה הרומית, לפני כ-2,300 שנים. כיום יש בתוניסיה כ-1,800 יהודים. רבים מיהודי ג'רבה ותוניסיה שעלו לישראל התיישבו בירושלים, בנתיבות וביישובי הדרום, בהם באר שבע, תלמים, איתן, שרשרת, בית הגדי וברכיה."

בתקופת מלחמת העולם השנייה היו הפצצות רבות גם של הגרמנים וגם של בעלות הברית (בריטים ואמריקאים)

בעיקר בערי הנמל. סוסה הייתה עיר נמל חשובה בטוניסיה. היהודים נשלחו לשהות במחנות כפיה וחלקם גם

עברו לעיר מוקנין שבה רוכזו מספר רב של יהודים.   ליהודי העיר היה ועד של הקהילה שהיה מקבל הוראות

מהגרמנים עבור היהודים לביצוע. דוד של אמי, רוברט (רובין) בלאיש היה חבר ועד הקהילה. באחד הימים הם

הצטוו תוך 48 שעות להביא את כל הבנות של היהודים מגיל 16 עד 24 למטה של הגרמנים, ועד הקהילה כינס

את כל הגברים של הקהילה בבית הכנסת למשך כל הלילה. כדי להתפלל ולהתייעץ ולקבל החלטה מה לעשות.

הם התפללו במשך כל הלילה ובסופו החליטו לא להיענות לדרישה של הגרמנים גם אם זה יעלה להם בחייהם.

 לפני תום 48 השעות , נכנסו האנגלים בראשות מונטגומרי לעיר והם ידעו שקרה להם נס גדול.

המושב היה מושב צעיר רוב התושבים היו באותו גיל ורובם היו נשואים ללא ילדים או עם ילד אחד או שניים.

בכיתה א' היינו חמישה תלמידים ובכיתה ב' ששה. מורתנו הייתה משמשת בתפקיד "מורה חיילת"  ומגיעה

באוטובוס מחוץ למושב, למדנו יחד  באותה כיתה תלמידי א' ו ב' כאשר הלוח היה מחולק לשניים והמורה לימדה פעם את כיתה א' ופעם את כיתה ב'.

חוויה שזכורה לי כשהייתי בת 8 בערך, הלכתי עם חברה למחסן התערובת של המושב, כדי לחפש גרעינים.

לפתע התחילו יריות מכיוון טול-כרם. וראינו את הכדורים עפים מכל עבר, אמי ודודתי באו לחפש אותנו ונתנו

הוראות לעמוד מאחורי בית סמוך ולא לזוז. כך עשינו עד שפסקו היריות.

חוויה נוספת: בחורף גשום במיוחד הלכתי לבית הספר עם תיק על הגב וניסיתי לחצות תעלה שבה זרמו מים.

נסחפתי עם התיק בזרם המים. התעלה נראתה כמו נחל וזרמו בה הרבה מאוד פלפלים שכנראה נסחפו מההרים

של טול כרם.