מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיר צבי, נולדתי בשנת 1950 בתל אביב בשכונת פלורנטין. בבית החולים "הדסה". כיום אני בן שבעים ושלוש.

בגיל עשרים וארבע, פגשתי את לאה, אשתי כיום. יש לי כיום שמונה נכדים . שמותיהם: רותם, לירון, מיכל, נעמה, אלון, מאיה, עומרי ותומר.כיום אני מתגורר בקיבוץ יפעת. בעברי עבדתי כחשמלאי, והיום אני בפנסיה, מתנדב בבית הספר "שגיא".

שחזור תמונה מהעבר:

השחזור שלי היה סביב תמונה ממלחמת ההתשה בסיני, בזמן ההכנות למבצע לצליחת תעלת סואץ, מבצע "ויקטוריה",

בשנת 1970 בהיותי בן עשרים. אני ועזרא סיגלי לבושים במדים, נשק, חליפת הצלה, רימון נגד טנקים, מכשיר קשר, קסדה. מקום הצילום היה תעלת סואץ, במדבר סיני, הדוקליה של סיירת שקד.

הסיפור שעומד מאחורי התמונה – מבצע תגובה של צה"ל להשמדת הבונקרים של המצרים בקו תעלת סואץ. צלחנו את התעלה.

חיי בקיבוץ:

לאחר שאימי נפטרה, בהיותי בן 9, עברתי מתל אביב לקיבוץ חוקוק ואומצתי על ידי משפחת שחם. את שנות ילדותי ובגרותי עשיתי בקיבוץ חוקוק, כשווה בין שווים בתוך חברת הילדים. עברנו חוויות וטיולים מדהימים ברחבי הארץ, כאשר מי שליווה את כל שנות ילדותי הם הוריי המאמצים וחברים נוספים נוספים בקיבוץ, שכולם היו לוחמים בפלמ"ח.

עם גיוסי לצה"ל, התנדבתי לשרת בסיירת "שקד" ואת רוב שירותי הצבאי עשיתי במלחמת ההתשה, בסיני. לאחר מלחמת יום כיפור, חזרתי מחצי שנה של מילואים לקיבוץ חוקוק. בזמן זה, הגיעה קבוצה של סטודנטים יהודיים. לקבוצה היתה רכזת שהיתה גם נשיאת הסטודנטיים היהודיים, לאה פלאם. לאחר תקופה בקיבוץ, יצאנו כל אחד בנפרד למופע של כוורת. במופע הזה היא ישבה מאחוריי. לאה אמרה במופע "זה יהיה בעלי". וכך היה לאחר זמן. נפגשנו והתאהבנו.כל הקבוצה שלה חזרה לברזיל ולאה נשארה בארץ והחלטנו להתחתן ולהקים משפחה בישראל.

החתונה נקבעה לל"ג בעומר והתקיימה בקיבוץ חוקוק. והשאר היסטוריה…

הזווית האישית

סבא מאיר: הפרויקט קירב אותי ואת נכדתי מאוד.

מיכל: זו היתה בעבורי חוויה של פעם בחיים