מאגר סיפורי מורשת

שמי ברכה שורנזון, שם משפחתי בנעוריי היה כלף. נקראתי כך על שם סבתי ברכה. נולדתי בתל אביב בשנת 1947 לפני קום המדינה. את הילדות שלי עברתי חלק מהזמן במעברה ביפו. בזמן הפנוי שלי שיחקתי בחוץ במשחקים שונים כגון: תופסת, מחבואים, גוגואים, שלושה מקלות ועוד.

המעברה בה גרתי הייתה מעברת פחונים. לא היה מטבח או שירותים ומקלחת בצריף. נאלצנו ללכת למקלחת המרכזית כדי להתקלח. בחוץ לא היו מדרכות ובחורף האדמה הייתה ספוגה במים ובוצית מאוד. בצריף בחורף היה קר מאוד ובקיץ היה חם מאוד. לא היו מזגנים בתקופה הזו.

בית הספר היסודי שלי היה רחוק מהבית ונאלצתי בכיתה א' לנסוע לבד בתחבורה ציבורית. דבר זה גרם לי להתבגר ולהיות עצמאית. את השירות הצבאי שלי עשיתי כמורה חיילת ללימוד עברית לאנשים שעלו לארץ ולא למדו בכלל בבית ספר. ברוב שנותיי עבדתי כמזכירה ומנהלת חשבונות של בית הספר "עמק יזרעאל" בגניגר, שבו לומדים נכדיי.

את בעלי דוד ז"ל הכרתי בירושלים כאשר שנינו יצאנו לקורסים שונים. בשנים הראשונות גרנו באשדוד, שם נולדו שני בניי. לאחר מכן עברנו לכפר דניאל, שם נולדה בת נוספת ומשם עברנו לקיבוץ רמת דוד, שם נולדו עוד שתי בנות.

התמונה המצורפת בהמשך היא מהילדות שלי וצולמה ביפו בחצר הבית, ליד עץ הגויאבות שסבא שלי שתל, ואני צמחתי יחד איתו.

בחצר הבית עם עץ הגויאבות

מכיוון שנולדתי לפני קום מדינת ישראל והארץ נקראה פלסטין, יש לי תעודת  לידה פלסטינאית שכתובה בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית.

תעודת הלידה הפלסטינית שלי

הזוית האישית

רעי הנכד המתעד: נהניתי ללמוד מסבתא שלי על כך שהיא גרה במעברה בתנאים קשים. למדתי במפגשים דברים חדשים על סבתא שלי, כמו העובדות שהיא נולדה בפלסטין ויש לה תעודת לידה פלסטינית, ושהיא שירתה כמורה חיילת לעולים חסרי השכלה.

סבתא ברכה: שמחתי על היוזמה ליצור שיח עם הנכד שלי ולספר לו על עצמי דברים שלא ידע עליהם. סבתא היא לא רק אדם מבוגר, סבתא הייתה גם פעם ילדה ונערה וחיילת.. התרגשתי לראות את רעי מתעניין ומתפלא ולומד דברים חדשים.