מאגר סיפורי מורשת

שמי יהונתן זמיר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם הנין שלי, יהונתן וקנין, יחד אנו מעלים סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית.

נולדתי בשנת 1937 בכפר יהושע, שם עברו עלי בכיף שנות ילדותי הראשונות. הוריי, מרדכי וציפורה, עלו ארצה מפולין כחלוצים בשנות ה-20 של המאה הקודמת. הם היו ציונים והחליטו לעלות לפלשתינה. אבא היה מהמורים הראשונים בארץ בעמק יזרעאל.

כשהייתי בכיתה ו', בשנת 1947, עברנו לקריית חיים ושם הצטרפתי לתנועת הנוער העובד. חיי התנועה היו עשירים ביותר. בכיתה ט' בבית הספר התיכון הכרתי את בת זוגי, אורה ז"ל, והפכנו לחברים, לא נפרדנו במשך כ- 70 שנה.

היינו עורכים הרבה מפגשים, ארוחות משפחתיות וטיולים משפחתיים רבים עד פטירתה של סבתא רבתא אורה לפני מספר שנים. סבתא אורה הייתה מומחית ברקמה אומנותית וכל קירות הבית מכוסים לתפארת ברקמות היפות והממוסגרות שלה. אני מאד אוהב מוזיקה קלאסית וישראלית של פעם, כמו גם קריאה בלתי פוסקת של ספרים.

על הנח"ל והקמת קיבוץ עין גדי

בסוף הלימודים  בגרעין התנועתי שלנו התגייסתי לנח"ל. אחר כך הקמתי את קיבוץ עין גדי בינואר 1956. שתי בנותיי הגדולות, עינת ותמר, נולדו בקיבוץ. עינת, סבתא של יוני – הייתה הבת הבכורה של קיבוץ עין גדי.

הנח"ל של אז אינו דומה לחטיבת הנח"ל של ימינו, שהיא חטיבה קרבית. חיל הנח"ל אז – ראשי תיבות: "נוער חלוצי לוחם", הוקם מיד עם תום מלחמת העצמאות והיה פיקוד צבאי ארצי שנפרש על פני כל הארץ לאורך גבולותיה. זו הייתה יצירה ישראלית מקורית של שירות צבאי שבו כל הגרעין התנועתי התגייס לצבא כיחידה אורגנית שלמה, ואשר שילב אימונים והכשרה צבאית עם הכשרה חקלאית בקיבוצים ותיקים, כשהמטרה – לשמור על שלמות המסגרת החברתית של הגרעינים התנועתיים למען מטרת ההגשמה החלוצית אליה חונכנו כל שנותינו בתנועה.

חפץ יקר ללבי

כחפץ היקר ללבו בחר סבא רבא בתמונת סבתא רבתא אורה. התמונה צולמה בישראל בכרכור לפני עשר שנים בטיול אביב בטבע. התמונה צולמה על ידי סבא רבא שאהב לצלם את סבתא אורה במקומות יפים כשהיו יוצאים לטייל בטבע. סבא צילם את סבתא בת ה-75.

סבתא רבתא אורה

הזוית האישית

יהונתן הנכד המתעד: הרגשתי טוב כשסבא רבא סיפר לי את הדברים האלו על עברו. ידעתי שסבא הקים את קיבוץ עין גדי, אבל לא ידעתי על המסלול והדרך שעבר. הרגשתי שזה מגבש אותי ואת סבא רבא שלי, למדתי יותר על סבא והחיים שלו. שמחתי לשמוע שסבא עבר את הדרך הזו, והתאמץ להגיע לאן שהגיע היום.