מאגר סיפורי מורשת

שמי עובדיה מזרחי, נולדתי בשנת 1951 בעיר אנטקיה שבטורקיה. הורי נולדו גם בטורקיה.

בטורקיה, אבי, נרתם בגיל צעיר לעסקי הטקסטיל שניהל סבי. בתקופה זו, מעמד האישה לא היה גבוה והבנות לא תמיד המשיכו בלימודי תיכון או בלימודים גבוהים. אמי הייתה אישה ברוכת כישרונות ולמדה בצעירותה בבית ספר צרפתי נוצרי לנזירות ומכאן שהשפה השגורה בפיה הייתה צרפתית כשפת אם ממש. אמי שלטה בארבע שפות: צרפתית, טורקית, ערבית ועברית. היא הייתה אשת חייל וברוכת כישרונות לעילא ולעילא. כישרונותיה באו לידי ביטוי: בציור, סריגה, תפירה בישול ואפיה ועוד.

העלייה מטורקיה לישראל

בשנת 1953 נולדה אחותי, מימי, בטורקיה. בהיותה בת חודשיים החליטו הורי לעלות לארץ ישראל, להגשים את חזונם לחיות במדינת היהודים. הורי עזבו את טורקיה במצב כלכלי טוב, ויתרו על כל החומר בשביל להגשים את חלום העלייה. אמי הייתה בת 25 ואבי היה בן 27. החלטה אמיצה של זוג צעיר. בהגיעם הם החלו ללמוד באולפן עברית שאותה ידעו חלקית.

לאחר שעברו חבלי קליטה, הם קנו דירה בצמוד לשוק הכרמל ואבי פתח חנות מכולת בקרבת מקום.

הורי עלו לישראל כאנשים מסורתיים ומכאן שרשמו אותי לגן דתי. במהלך השנים נולדו גם אחי יעקב הקטן ממני בשש שנים ואחותי שרית הקטנה ממני באחת עשרה שנים. השמות שנתנו לנו היו על שם הסבים והסבתות בעודם בחיים, מסורת שמרנית המייצגת את יהדות ספרד.

בהגיעי לגיל שש, הורי עברו לגור בצפון תל אביב, שם קנו דירה ואבי קנה שם חנות מכולת שאותה הפך לשירות עצמי! את לימודי היסודיים העברתי בבית ספר ממלכתי דתי "בר אילן" שבשדרות נורדאו בת"א. במהלך שנותיי בבית הספר הייתי מאד פעיל בחוגי ספורט ואהבתי (ועודני אוהב) משחקי כדורגל וכדורסל. בנוסף הייתי חניך, מגיל עשר, בתנועת הנוער "בני עקיבא", הייתי פעיל מאוד בתנועה. תנועת הנוער "בני עקיבא" הינה אחת מחויות ילדותי שהטביעו בי את חותמם בחיי הבוגרים. תנועת הנוער הינה תנועה דתית ויש ואציין … כיפות סרוגות של פעם.

אני בן שבע מחופש לקאובוי

אהבתי את המסורת והדת. בסיום כיתה ח' בקשתי מהוריי שירשמו אותי לישיבה תיכונית דתית "מדרשית נועם" או לבית ספר תיכון דתי צ'ייטלין שבצפון תל אביב. אבי התנגד וחשש שמא אהיה דתי קיצוני ורשם אותי לבית ספר חילוני מהטובים, עירוני ד' בצפון תל אביב. עברתי, נפשית וחברתית משבר לא קטן, היית חובש כיפה יחיד בין כ – 350 תלמידים והשפעת החברה והסביבה החילונית גרמו לכך שבגיל 16 התנתקתי מהדת ופרשתי מתנועת "בני עקיבא".

השכונה בצפון תל אביב בה גדלתי הייתה נפלאה והיו בה אנשים מכל שכבות העם והעדות. לא מעט מהאנשים אתם שחקתי ולמדתי תפסו ברבות השנים מקום של כבוד בתפקידים ציבוריים: בתחום הכלכלה, בעולם הזמר, בספורט, בהייטק, בנקאות ועוד.

בנערותנו, הרבנו לשחק כדורגל, בין השאר שיחקנו לא מעט ב… כיכר מלכי ישראל שהינה היום … כיכר רבין. הכיכר הייתה מלאה בחול ובה שיחקנו. מעת לעת היו מציבים שם אוהל גדול ו…קרקס. הוא קרקס מדראנו הידוע! בקרנו לא אחת בגן החיות שהיה בקרבת ביתנו, טיילנו בגן העצמאות ובנחל הירקון. למדנו שחיה בבריכת גן הדסה. את גן החיות העבירו ברבות השנים לספארי שברמת גן. על המתחם של הבריכה וגן החיות הקימו את קניון גן העיר.

בגיל צעיר מאד התוודעתי לעולם הכדורגל ומגיל שבע לערך אני אוהד את קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב. אהדתי גלשה גם לכדורסל. חזיתי במאות רבות של משחקי כדורגל וכדורסל. אני זוכר את אצטדיון יד אליהו לא מקורה !!! ואת המגרש הפתוח של הפועל תל אביב באוסישקין. עברתי חוויות כדורגל גם באצטדיון המכביה ובבלומפילד. טסתי לא אחת לחו"ל לצפות במשחקי כדורגל, בעיקר לאנגליה ולספרד.

גולת הכותרת של החוויה שמלווה אותי הינה מתנת יום ההולדת לגיל 67, אותה העניקו לי אשתי וילדי: גמר המונדיאל 2018, שהתקיים בתאריך 15 ביולי  באצטדיון לוז'ינקי במוסקבה בירת רוסיה.

חוויה של פעם בחיים !!!

לאחר סיום לימודיי בתיכון התגייסתי לשירות סדיר בצה"ל. שובצתי לחיל שריון ולא בתפקיד קרבי, היות וראייתי הייתה לקויה. שירתי בתפקיד משרדי. השתחררתי סמל ראשון לאחר שלוש שנות שירות.

אצל הוריי הערך העליון, מלבד החינוך המצוין שנתנו לנו והדוגמא והמופת לחריצות, הם "שדרו" לנו בין אם בסמוי ובין אם בגלוי שלימודים הם ערך עליון!!! ואכן כולנו סיימנו לימודים גבוהים ובהצלחה. במהלך השירות גמלה בליבי החלטה שאמשיך בלימודים גבוהים, החלטתי שאני רוצה ללמוד חשבונאות וכלכלה. אהיה קצת משונה היום ובכל זאת אכתוב: ציינו בפני שתנאי הקבלה ללימודיי חשבונאות וכלכלה לא קלים. אזרתי עוז ונרשמתי לחמש אוניברסיטאות: באר שבע, חיפה, ירושלים, בר אילן ותל אביב! זה לא עניין של מה בכך, היות ובכל אוניברסיטה הייתי צריך לעבור ועדת קבלה ובחינה פסיכומטרית.

קרה הלא יאומן והתקבלתי לכל חמשת האוניברסיטאות וברור היה לי מאליו שאשים פעמי לאוניברסיטת תל אביב.

החלתי את לימודי בספטמבר 1973 וחודש לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים ונקראתי בצו 8 להתייצב למילואים. שובצתי לחיל חרמ"ש והייתי בשרות מילואים רצוף ופעיל 183 ימים !!! היחידה בה שירתי לא השתתפה במלחמה באופן פעיל היינו יחידת אבטחה כ-130 ק"מ מקהיר !!! במלחמת יום הכיפורים נפל בן דודי ה"יד שהיה מבוגר ממני בשלוש שנים והיה לי כאח גדול. הכאב היה קשה מנשוא.

עם תום שירות המילואים החלתי בלימודיי האקדמאיים באוניברסיטת תל אביב אותם סיימתי בהצלחה, את המסלול הדו חוגי: חשבונאות וכלכלה. פועל יוצא של לימודי באוניברסיטה הינה קריירת העבודה המגוונת והעשירה שעברתי ואני גאה בה מאוד. הלימודים באוניברסיטה פתחו לי אשנב לכל צעד בקריירה העשירה שלי ובלעדיהם אני מניח שלא הייתי מגיע למה שהגעתי!!

תחילת יציאתי לשוק העבודה אופיינה בעבודה בשני משרדי רואי חשבון מהמובילים בארץ, עבדתי כמבקר חיצוני של חברות ציבוריות גדולות כשש שנים. במהלך עבודתי כמבקר חיצוני, נשאתי לרעייתי עליזה ששרתה באותה עת כחיילת עתודאית. עליזה שרתה כמורה חיילת בבסיסי חיל האויר וכמו כן בפרויקט "נערי רפול".

פגשתי לראשונה את עליזה בבית חברים ולאחר כשנה של חברות נישאנו.

עליזה סיימה תואר ראשון ושני בחינוך ועבדה כמורה בבית ספר ולימים גם כמנהלת בית ספר יסודי. כיום עליזה גמלאית של משרד החינוך ובהרבה מזמנה עוסקת בהתנדבות לקהילה ומרבה כל העת ללמוד.

בהיותי בן 30 מוניתי לתפקיד מנהל כספים של חברת משקאות מהמובילות בארץ. לאחר מכן, עבדתי כמנהל כספים של חברת טקסטיל גדולה. לאחר עבודתי בחברת הטקסטיל חברתי לאייל הון כעוזרו האישי לענייני כספים וחשבונאות. היה לי חיידק שאותו רציתי להגשים ואותו הגשמתי: תפקיד ניהולי בכיר בחו"ל וקרוב לעשר שנים מחיי שהיתי בחו"ל. עבדתי כסמנכ"ל כספים בחברת סחר גדולה בניגריה וכמו כן עבדתי כסמנכ"ל כספים של חברת הסלולר הגדולה באזארבאייג'אן. בתפקידי האחרון בחו"ל הייתי סמנכ"ל כספים של מערב אפריקה בחברת ספנות הגדולה בישראל. בכל תפקידי הפעלתי והנעתי מאות עובדים והרביתי בנסיעות לחו"ל. התוודעתי לחוויות תרבותיות שונות ואנשים מכל צבעי הקשת. החוויות המקצועיות שעברתי לא יסולאו בפז.

משפחתי

אחזור ברשותכם, לתא המשפחתי: נולדו לנו שלושה ילדים: מיכל, בתי הבכורה שזה מכבר יצאה לגמלאות מטעם צה"ל בדרגת רב סרן. מיכל סיימה תואר ראשון ושני בלימודי עבודה ופסיכולוגיה והיא אמו של נכדי איתי ש"הבאני" למפגש הבן דורי. מיכל נשואה ליובל ברגר בעל תואר שני בהנדסת מחשבים והוא עובד בכיר בחברת הייטק מובילה בעולם.

למיכל ויובל יש עוד 2 ילדים: נועה בת ה-13 תלמידה בחטיבת "השקמים" ורוני הנמצאת בגן חובה ובשנה הבאה תהיה בכיתה א' בבית ספר …רבין.

הבת השנייה יעל בוגרת ממר"מ בצבא ובעלת תואר בביו-אינפורמטיקה. יעל עובדת בחברת הייטק מהמובילות בארץ. יעל נשואה לאלדד אלמוג שבוגר הנדסת מחשבים ועובד כמנהל בכיר בתחום בחברה גדולה. ליעל ואלדד שני ילדים: דניאל בת השבע, הלומדת בבית ספר …רבין ואלון הלומד בכיתה א' בבית ספר רבין.

הבן השלישי שלנו יואב, הוא בוגר בית ספר …רבין. שרת בצבא בתפקיד מסווג ביותר והינו בוגר ניהול מערכות מידע, יואב נשוי לניצן הבוגרת הנדסת תעשיה וניהול. הם הכירו במהלך לימודיהם באוניברסיטת בן גוריון. שניהם עובדים בחברות הייטק. בנוסף, יואב הינו שופט כדורגל בליגת העל.

אם כן, אנחנו עם חמישה נכדים.

העלייה לישראל של הורי אשתי, עליזה

שמחה ומשה אשר נולדו בעיר דמשק שבסוריה ומשפחתם עסקה שם בטקסטיל. הם עלו לארץ טרם קום המדינה, בשנת 1945. בהיותה בת 12 ותלמידה בבית הספר היהודי בדמשק, פקדו את בית הספר נציגי הסוכנות היהודית שלקחו אותה ועוד תלמידים ו"העמיסו" אותם על משאית (מבלי להיפרד מההורים). המשאית הייתה עמוסת ירקות והילדים הוחבאו בינות הארגזים, המשאית נסעה עד לגבול סוריה ושם הורדה שמחה ושאר התלמידים והם החלו במסע רגלי קשה ומפרך, לחצות את הגבול.

בהמשך, מסע רגלי בתוך ארץ ישראל, עד אשר הגיעו לקיבוץ איילת השחר. באיילת השחר מוינו הילדים למקומות יישוב שונים ובחלקה של שמחה יצא שהופנתה לקיבוץ דגניה. היא חיה בקיבוץ זה עד למועד גיוסה לצה"ל. שמחה, היא אחת מאלו שזרקה בקבוק המולטוב המפורסם על הטנק שעמד להיכנס לקיבוץ. הטנק כאנדרטה נמצא עד היום בשערי הקיבוץ.

שמחה למדה בבית חינוך "בית ירח" וחברותיה לכיתה היו המשוררת הלאומית נעמי שמר ודבורה אשכול בתו של ראש הממשלה בעבר לוי אשכול.

משה עלה לישראל בגפו במסע רגלי, ללא הוריו. משה נלחם במלחמת העצמאות ושיכל את אחיו במלחמה על כיבוש צפת.

שמחה ומשה הכירו, באמצעות שידוך, ונישאו בעיר חולון. במהלך השנים הביאו לעולם שלושה ילדים: עליזה הבכורה, שהיא אשתי וסבתא של איתי, אחותה עידית שלמדה ועבדה בתחום החינוך והבן יוסי ששרת בנח"ל. יוסי כיום נהג של רכב כבד.

אנחנו גרים בקרבת בית הספר וילדינו ממש, במרחק הליכה, לידינו וזה כיף לא נורמלי.

מסורת, חוויות, זיכרונות ועוד…

היות וקבלתי חינוך דתי בגן ובבית ספר יסודי ובנוסף הייתי חניך בתנועת בני עקיבא, הרי שלמסורת ולדת שמור מקום של כבוד בחיי. מדי יום שישי, כאשר ה"שבט" מתארח בביתנו, אני עורך קידוש כדת וכדין. יש ואני מוצא עצמי מזמר זמירות שבת ומזמורי תפילה עליהם גדלתי.

את החגים אנו עורכים כהלכתם. מדי שנה בחג סוכות אני בונה בחצר ביתנו סוכה שעל קישוטיה אמונים הנכדים. בחג החנוכה, אנו נפגשים להדלקת נרות מסורתית. את ליל הסדר אנו עורכים, בדרך כלל, בביתנו מקפידים על קריאת ההגדה. בימים הנוראים אני מקפיד ללכת להתפלל בבית כנסת.

נהירים לי מאד, תלמוד, משנה, גמרא ואגדה והתנ"ך בכללותו.

תחביבים שפיתחתי ברבות השנים הינם בתחום המוזיקה, ויש ברשותי אוסף של מעל 2,500 דיסקים מקוריים של מרבית קשת האמנים בארץ ובעולם. אני אוהב לקרוא את מילות השירים ולהאזין למוזיקה. באוסף המוזיקלי שלי יש בנמצא: שירה עברית מקום המדינה ועד עתה, מוזיקת עולם, זמרים וזמרות מהעולם. היות והרביתי בנסיעות עסקיות, היה לי מנהג קבוע לקנות דיסק המאפיין את המקום. האוסף יקר לי במיוחד! (למרות העובדה שילדי אומרים לי ש …נס ליחם).

אשתי ואני מרבים לטייל בעולם. טיילנו במעל 50 מדינות ופקדנו מקומות כמו: יפן, אוסטרליה, ניו זילנד, ויטנאם, קמבודיה, דרום אפריקה, קנדה, ארצות הברית, רוסיה, ברזיל, ארגנטינה ומרבית מדינות אירופה ועוד. החוויות שעברנו לא יסולאו בפז. כל מקום שפקדנו לא פסחתי על רכישת …דיסק.

אנחנו מרבים ללכת להצגות, מחזות זמר, קונצרטים מופעי שירה ומוזיקה.

כתבתי לעיל, על קבוצתי האהודה הפועל תל אביב. מצאתי שאהדה למועדון ספורט הינה מעין השתייכות לדת/ כת. מעל 65 שנים אני אוהד את הקבוצה. שמח בניצחונות ועצוב בהפסדים.

במפגשים עם הנכדים, אנו מעבירים לא אחת משחקי קופסה, חידות, ומשחקי חשיבה.

בכתיבתי הנ"ל אני מקווה שיראו ילדי (ואני מניח שרואים) ונכדי את כברת הדרך שהביאה אותי עד הלום. אני מקווה שלמדו ממני הערך המוסף של הלימודים, למדו מהחריצות, מדרך ארץ, מהיושר ומהיושרה שמנחים אותי כל חיי. איזהו מכובד? המכבד את הבריות.

לסיכום: אני גאה מאוד במשפחתי בכלל ובאשתי שהיא החוט המקשר בין כולנו. ביחד בנינו "שבט".

הזוית האישית

סבא עובדיה: היה לי כיף לשמוע וללוד על תרבויות שונות.

איתי: היה לי כיף להיות עם סבא בקשר הרב דורי.