מאגר סיפורי מורשת

ילדות:

נולדתי בירושלים, וכשהייתי בן שנה-שנתיים הוריי עברו לתל אביב, שם גדלתי בילדותי ובנעוריי.

גרנו בדרום תל אביב. הוריי היו צעירים, וגרנו בדירה שכורה על הגג. לרוב האנשים לא היה אז הרבה כסף, לכן גרו לפעמים 2 משפחות בדירה. איתנו דר דוד שלי והוא ואבי עבדו במפעל לייצור בירה "נשר" שהיה קרוב לבית שלנו. אבי היה לוקח אותי לבקר במפעל ואני זוכר את הריח החזק של הבירה.

בתקופה זו הבריטים שלטו בארץ והיא נקראה "פלשתינה". אני זוכר שהבריטים היו עושים עוצר ולא מרשים לצאת מהרחוב.

יש לי הרבה זיכרונות מהדו קיום בין ערבים ליהודים. פעם- פעמיים בשבוע באו סוחרים ערבים לרחוב שלנו והיו פותחים את "שוק פלורנטין". השוק היה הומה וסואן אדם. מאוד אהבתי את החנויות עם הריחות של התבלינים והדגים המלוחים. היו הרבה אופניים תלת גלגליים שהיו מסיעים כל מיני סחורות ובכללי הייתה אווירה מאוד חיה.

אני זוכר שלערבים ביום שבת היו כרכרות ומי שהיה רוצה היה נוסע בתשלום סמלי ברחוב שלמה.

אני זוכר שכשאמי הייתה מביאה אותי לגן ברחוב הרצל בחורף- כל הרחוב היה מוצף מים, היה ערבי שהייתה לו עגלה שהיה מסיע את האנשים עבור סכום פעוט. היו לו מגפיים מצחיקים.

בסה"כ היו לי זיכרונות טובים מהתקופה הזאת.

הייתה לי דודה שקרו לה ברכה שהייתי מבקר אותה הרבה. היא גרה בדירה עם בעלה. הם היו חשוכי ילדים. הם מאוד אהבו אותנו. הם גרו בדירה משותפת עם משפחה דתית עם 4 ילדים. אני זוכר שהייתי נמצא שם ומשחק עם הילדים.

היה להם מטבח אחד ושירותים משותפים. לדודי ולדודתי היה חדר אחד ולהם שני חדרים.

תקופת המלחמה

ב1947 קרה האסון והתחילו המהומות, העוינות והמלחמה בין היהודים והערבים. בריונים יהודים גירשו את הסוכנים הערבים. הייתי אז בכיתה א' ולמדתי בבית ספר "אחד העם", לשם הגעתי באוטובוס. האב של המשפחה  הדתית גויס למלחמה ונהרג אחרי זמן קצר והותיר אחריו אלמנה עם ארבעה ילדים.

לקראת כיתה ב' עברנו דירה לאיזור יהושע בן נון והתחלתי ללכת לבית ספר" דוגמה".

אבי גויס לצבא ולאמי היו עוד 2 ילדים קטנים, אני הייתי הבכור ולכן הייתי צריך להיות עצמאי.

הייתי הולך ברגל לבית הספר שהיה רחוק ובאופן כללי מגיל די צעיר הייתי עוזר בבית. הייתי הולך למכולת ומגיל 8 הייתי שוטף את הבית. אני זוכר שהייתה התקפה של המצרים על תל אביב והיו מטוסים ואני באותו זמן שטפתי את המרפסת.

בתקופה של המלחמה בנו מקלט בכניסה. בלילה היו יורדים למקלט, וכדי לחסוך לאמי עבודה הייתי ישן אצל השכנים. באופן כללי היו יחסים הרבה יותר קרובים עם השכנים מהיום.

אבי נפצע במלחמה וחזר עם רגל מגובסת. לאחר מכן נגמרה המלחמה.

החל מכיתה ה' הלכתי לבית ספר "אקליר", ליד גן העיר. שם למדתי עד סוף כיתה ח'.

כשהייתי בן 12 עברנו דירה לרחוב דובנוב , אך המשכתי ללכת לבית ספר "אקליר", שם סיימתי את היסודי. התחלתי ללכת לתיכון עירוני א'.

החיים בתל אביב

העיר הייתה עם הרבה חיים ברחוב- בחוץ. עיר עם הרבה תנועה ועניין. לא היו הרבה מכוניות, מה שאפשר לילדים לשחק הרבה על הכבישים. היו הרבה מגרשים פתוחים עליהם היה אפשר לשחק. כשגדלתי העיר נהייתה מעניינת מבחינה תרבותית- בתי קפה, בילויים ועוד.

קשרים חברתיים

בגילאים צעירים הייתי מאוד מעורב בחיי השכונה. היו חיים מאוד מפותחים של השכונה. היינו עושים המון דברים ביחד והיו הרבה יוזמות שלא קיימות היום. למשל, כשהייתי בערך בגיל 9 לאף אחד לא היה כדורגל.

התאחדנו וכל ילד הביא קצת כסף כדי לקנות כדורגל משותף לכל ילדי השכונה. נסענו כמה ילדים באופן חגיגי לרחוב אלנבי לקנות כדור משותף לכל ילדי השכונה, והיינו משחקים בתורנויות.

כשעברתי לרחוב דובנוב שהיה בשכונת קריית מאיר, היה בה מרחב גדול לא בנוי של דשא ועצים. היינו מתגייסים בתחילת השנה לבנות סוכה משותפת לכל הילדים ושם התנהלו החיים החברתיים בשבוע של סוכות. החיים החברתיים היו חזקים והיו עושים דברים רבים ביחד. היינו גם מבלים הרבה אחד בבית של השני.

בתקופה זו חיי החברה היו יותר של הקבוצה ופחות של הפרט. רק כשהיתי בתיכון החלו להתפתח חברויות יותר ספציפיות וקשרים יותר עמוקים ומשמעותיים. אז התחילו גם הקשרים הרומנטיים.

יחסים עם ההורים:

היחסים עם ההורים היו מהסוג שההורים היו מאוד דואגים ועסוקים בטיפול היום-יומי: פרנסה, טיפול בילדים ועוד. לא היה הרבה "זמן איכות" עם הילדים והייתה פחות מודעות לדברים האלה. החיים סבבו סביב הבעיות הקיומיות: דאגו שהילדים יתלבשו טוב, יאכלו טוב וילמדו טוב. היה ריחוק מסוים ברמה הרגשית: לא ידעו הרבה על החיים הפנימיים שלי כמו שאני ידעתי על חיי הילדים שלי בבוא הזמן. לעומת זאת הייתה דאגה ואכפתיות רבה. היינו מבלים ביחד בשבתות ואז הייתה אווירה של "ביחד". היינו יוצאים לבלות ולטייל בשבתות ולפעמים אוכלים במסעדה.

חיים בוגרים:

הייתי פעיל פוליטית באירגון "ברית הפועלים (אוונגרד)" (דרך הקישור אפשר לקרוא עוד על האירגון, וגם השם שלי מופיע שם) ביחד עם דניאלה כרמי ועוד חברים עמם אני בקשר עד היום (חלקם גרים בצרפת). בני תום כרמי, בעל תואר ראשון בקולנוע, יצר סרט על האירגון "שנקרא מחוץ למחנה" ושודר ביס דוקו. 

מקצוע:

כיום אני עובד בתור פסיכולוג. לפני זה המקצוע שלי היה כלכלה וסוציולוגיה. יש לי דוקטורט במקצועות האלה.

עבדתי במקצוע הזה גם בתקופות שהייתי בחו"ל, וגם בישראל. באיזשהו שלב הייתה לי הרגשה שזה לא המקצוע שאני אוהב באמת. נוסף על כך קראתי בצעירותי הרבה ספרים בפסיכולוגיה והרגשתי שהייעוד שלי הוא במקצוע הזה.

בגיל 39 חזרתי לאוניברסיטה, אך ללימודים מקוצרים.

כשהתחלתי לעבוד בתור פסיכולוג ראיתי שזה נותן לי הרבה יותר סיפוק. התחלתי לקבל מטופלים בגיל 41. היום אני בן 74. אני מטפל בכל סוגי האוכלוסייה(מלבד ילדים) ובמגוון רחב מאוד של בעיות.