מאגר סיפורי מורשת

שמי גילה ניסהויז, נולדתי בתל-אביב להוריי ניצולי השואה שעלו ארצה מפולין בשנת 1948, ארבע שנים לפני שנולדתי.

הוריי לא ידעו היטב עברית ובכל זאת דיברו איתי עברית ולא בשפת אמם: פולנית או יידיש.

אני זוכרת שהייתי בכיתה א' אמי ישבה לידי כשהכנתי שיעורי-בית ולמדה יחד איתי לקרוא את אותיות האלף בית. לא היתה לנו אנציקלופדיה בבית ולא מילון (עד כיתה ג') ולא יכולתי להיעזר בהוריי כשלמדתי להכתבה או לא הבנתי משהו בעברית. לדוגמה: בהכתבה בכיתה כתבתי נכון את המילה 'ממחטה' המורה סימנה לי בטעות שגיאה. כשבאתי הביתה והראיתי לאמי היא לא האמינה שכתבתי נכון כי לא הכירה את המילה ולא ידעה איך לאיית אותה.

ילדותי עברה עלי ברחוב אבן-גבירול בתל-אביב שהיום הוא רחוב סואן מאוד, אבל אז הוא לא היה אפילו סלול, חבריי ואני נהגנו לרדת יום-יום לרחוב ולשחק שם תופסת, קלאס ומחבואים. הבית שלנו היה ממש על יד נחל הירקון ונהגנו לשוטט שם, לקטוף חמציצים וכלניות (שאז לא היו מוגנות).

הייתי בקן השומר הצעיר ברחוב אדם הכהן בתל-אביב. היום במקום הקן עומדים בניינים רבי קומות. הייתי גם בתנועת הצופים בשבט 'החורש' שנמצא עד היום בחורשת הירקון.

הבילוי האהוב עלי בבית היה קריאת ספרים. כל יום אחרי בית-הספר החלפתי ספרים בספריה.

בזמן משפט אייכמן בשנת1961, בת דודתי שהייתה כתבת בעיתון הגיעה לביתנו וראיינה את אמי ודודתי על אשר עבר עליהן בשואה. הייתי אז בת 9 וזאת הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לסיפורים אלו, הכתבה התפרסמה בעיתון.

בצבא שירתי בחיל האוויר. כשסיימתי התחלתי את לימודיי באוניברסיטה ונישאתי לבן-זוגי אהוד.

מיד לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים, אהוד גוייס למילואים ושהה בשארם א-שייח' כחצי שנה, למרות שכאישה נשואה הייתי פטורה משירות מילואים התנדבתי לשרת בזמן המלחמה.

נולדו לנו שלושה ילדים, עבדתי כמורה לעברית באולפן והיה לי סיפוק רב בכל פעם שסיימתי מחזור של תלמידים עולים חדשים שהצליחו לפטפט בעברית.

היום אנחנו גמלאים, נהנים להיפגש עם ילדינו ונכדינו וגם עם חברים, עוסקים בספורט ומקווים שהקורונה תעבור במהרה  ונוכל לחזור ולטייל בעולם.

הזוית האישית

איתמר: החוויה היתה לי מאוד מעניינת. אני מרגיש שלמדתי על סבתא שלי הרבה מאוד דברים והייתי רוצה להמשיך ללמוד עליה עוד.

גילה: משמח אותי שיש לי זמן איכות עם איתמר. אני רואה איזה ילד נבון וסקרן הוא. הוא לומד להכיר חלקים מחיי שלא היו ידועים לו. מצפה להמשך חוויות משותפות ומהנות.