מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי, סיפורי עוסק בילדותי בפולין ובעליית משפחתי ארצה.

אחרי מלחמת העולם השנייה, הוריי (מרים ויצחק), שעברו את המלחמה במחנה עבודה בסיביר, הגיעו לארץ. מוצאם פולין בעיר בשם שצ׳צ׳ין בצפון מערב פולין. העיר היתה שייכת לפני המלחמה לגרמניה וסופחה לפולין אחריה.

אני נולדתי בעיר שצ׳צ׳ין בשנת 1946. למדתי בבית ספר מקומי פולני. הלימוד היה בשפה הפולנית והייתי מקבל כל סוף שנה פרס הצטיינות בלימודים, למרות שהיום השפה הפולנית כמעט נשתכחה ממני. גרנו בתוך בית בן ארבע קומות יחד עם משפחת דודתי אסתר. היה לנו כיף לגור ביחד עם בני הדודים ובנות הדודה. בחופשים הגדולים הייתי נשלח למשך החופש לקייטנה הרחק מהבית בהרי הקרפטים.

העלייה לארץ

בשנת 1956 הוריי ביקשו אישור לעליה לארץ ישראל. לאחר המתנה של מספר חודשים הגיעה האישור המיוחל ואז החלו  ההכנות לעלייה. בשלב ראשון הנסיעה הייתה ברכבת מהעיר שצ׳צ׳ין דרך צ'כיה ולאחר מכן לאוסטריה, לבירתה וינה. להוריי זאת הייתה נסיעה ארוכה ומפרכת. אני בתור ילד בגיל 10 נהניתי מהחוויה והתרשמתי מאוד מהעיר וינה, שהייתה שוקקת ומוצפת אורות.

לאחר שהייה קצרה בוינה המשכנו לאיטליה לעיר בשם גנואה, עיר נמל בצפון מערב איטליה. משם היינו אמורים לשוט לארץ ישראל באוניית צים בשם ירושלים. היינו דרוכים כבר לצאת להפלגה אך לדאבוננו הדבר לא יצא לפועל ונאמר לנו שבסוף נטוס, ושנצטרך להתעזר בסבלנות. נשארנו בגנואה קרוב לשבועיים בהמתנה לטיסה, דבר שלא מצא חן בעיני הוריי, אך אני כילד ניצלתי את הזמן בטיולים בעיר. בתום תקופת ההמתנה טסנו לארץ והגענו לנמל התעופה לוד (היום נמל בן גוריון). שם קיבלו אותנו במבנה פחון בו עברנו תהליך של קליטה ורישום וקיבלנו תעודת עולה.

אחרי הקליטה הוסענו לעיר בשם באר שבע, שהייתה בזמנים ההם מעין עיירת קליטה. הגענו למתחם אוהלים שומם למחצה בלב המדבר והוכנסנו לתוך אוהל עם מספר מיטות סוכנות. אמי היתה בהלם מוחלט ולמחרת היום עזבנו לצפון הארץ לעיירת עולים בשם ׳מגדל העמק׳, כדי להיות עם קרוביה של אמי.

המלחמות שלי

מלחמת ששת הימים תפסה אותי כשאני חייל סדיר המשמש כמדריך בביה"ס הטכני של חיל האוויר במגמת האלקטרוניקה. עם פרוץ המלחמה הוטל עלינו המדריכים למבצע את כל ציוד התקשורת ששימש להדרכה, לקראת העברתו לבסיסי החיל. אחר כך היינו אמורים להיות מוצבים בבסיסי החיל השונים בתום הכנת הציוד, אך המלחמה כידוע הסתימה בעיקרה בתום שישה הימים.

אוהל מרפאה בסיני מלחמת יום כיפור (סבא משמאל)

מלחמת יום הכיפורים חלה בתום השירות הסדיר שלי בחיל האוויר. הוצבתי במקרפ"ר (מפקדת קצין רפואה ראשי) ועברתי הסבה לחובש קרבי. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים הייתי ראש אזור גיוס אוגדת מילואים וכחובש הוצבתי בגדוד אספקה. הגדוד שימש כעורף לוגיסטי של  האגד הארטילרי של האוגדה וסיפק תחמושת, דלק ומזון לאוגדה שעסקה בבלימת הסורים. עלינו לרמת הגולן בתאריך 10.10.1973 והגדוד נפרס בדרום הרמה, סמוך לצומת אל-על כשמערבית אלינו, מעבר לכביש, נפרס גדוד הרפואה האוגדתי. הסורים טווחו את שני הגדודים והחלה הפגזה מסיבית שנחתה על שני הגדודים בו זמנית. ההפגזה הייתה קטלנית, נפצעו ונהרגו חיילים מהגדוד שלנו ומגדוד הרפואה, מהם רבים החובשים והרופאים. חברי החובשים, אני והרופא הגדודי טיפלנו בפצועים של הגדוד תוך כדי ההפגזה.  לא התאפשר פינוי במסוק, שניסה לנחות אך לא הצליח בגלל ההפגזה המסיבית. כשבוע אחרי כן ירדנו עם כל האוגדה לסיני והתמקמנו בציר רפידים טסה. אני המשכת כחובש בתאג"ד שלקח חלק בכל משימותיו של הגדוד, סך הכל הייתי מגוייס כחצי שנה.

סבא יוסי מימין עם חגור חובשים – מלחמת יום הכפורים

הגלעד להרוגי הגדוד ממוקם סמוך לכניסה ליישוב אלעד ברמת הגולן.

במלחמת שלום הגליל (של"ג) הייתי חובש גדודי בתאג"ד, בגדוד ששימש כעורף לוגיסטי של האוגדה בתוך לבנון. בשלב מסוים אני כחובש גדודי הייתי אמור להצטרף לנחתת של חיל הים להנחתה של חיילים וציוד מהחוף בלבנון, אך הפעולה התבטלה מסיבה כלשהיא ברגע האחרון. בהמשך בשלהי המלחמה צורפתי כחובש ליחידה שהייתה פרוסה בעומק לבנון ליד אגם קרעון, סך הכל נמשך השירות כחודשיים.

מלחמת "שלום הגליל" אגם קרעון בעומק לבנון. 1982

הזוית האישית

ראם: למדנו המון אחד על השני. שמחתי לשמוע ולהכיר על חוויות הילדות של סבי ועניין אותי לשמוע על בית הספר בו הוא למד.