מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי ינאי נולדתי ב1951 בקרית טבעון.

אבי,אברהם אקשטיין נולד בפולין וגדל בגרמניה, למד בדנמרק ומשם עלה לישראל. אמא שלי גרטרוד גלזר ילידת וינה בירת אוסטריה, ניצולת שואה ששרדה את אושוויץ.

בילדותי גדלתי בקרית טבעון, עם הימים עברנו לגור בנוף הגליל, שהייתה בזמנו עיירת פיתוח. להוריי הייתה חנות ספרים, כלי כתיבה וצעצועים. בילדות שיחקנו: קלאס, גומי, חמד אבנים, גוגואים, וקפיצה בחבל. הייתי בתנועת הנוער העובד והלומד, למדתי בלט והופעתי עם בנות גדולות. בצה"ל – שירתתי בנח"ל בתפקיד פקידת מג"ד בבסיס במושבה"כנרת". שם נהניתי להיות חיילת.

הסיפור על "תכשיטי הזהב"

– סבא יצחק, מצד אימי נולד בלידת מלקחיים, ולאט לאט התחיל להתעוור. לכן קנו לו מכונת כתיבה לעיוורים– מכונת כתב ברייל. ערב מלחמת העולם השנייה, עם עליית הנאצים לשלטון באוסטריה, סבא וסבתא שלי הרמינה ויצחק גלזר, קיבלו אישור כניסה לאנגליה, בגלל עבודתו המועדפת של סבא.

הנאצים לא אפשרו ליהודים לקחת כסף, דברי ערך ותכשיטים. סבא חשב וחשב איפה יוכל להחביא את תכשיטי הזהב. וכך עשה: הוריד מתחתית מכונת הכתיבה את בד הלבד, ורקע בעץ בעזרת מברג, את הצורה של התכשיטים: שרשרת, צמיד ועוד, סבא טמן אותם בתוך המגרעת שרקע בעץ, ואז הדביק חזרה את בד הלבד. כשהגיע למשטרת הגבולות, צעד עם מכונת הברייל ביד אחת, וביד שניה מקל נחייה, ותעודת עיוור. בזכות זה, לא בדקו אותו והוא הצליח להציל את תכשיטי הזהב, שהטמין במכונת הכתיבה שלו. התכשיטים נמסרו לי ולאחותי ועד היום אנו עונדות את תכשיטי הזהב הללו.

העיסוקים שלי בפנסיה: פיסול, ציור – אני אוהבת לצייר טבע ואת שמונת נכדיי, אוהבת לטייל בעולם ולעשות ספורט. אוהבת לתרום ולהתנדב.

הציורים שלי

הזווית האישית

 נגה: באופן כללי אני מאוד קשורה לסבתא רותי, למדתי ממנה המון ועדיין לומדת. ידעתי שסבתא רבה הייתה ניצולת שואה (אמא של סבתא)אך לא ידעתי על סיפור התכשיטים, שנשמרו בתוך מכונת הכתיבה. התרגשתי לעשות עם סבתא את העבודה כי היה לי מעניין.

 סבתא: חוויה נפלאה לשבת עם הנכדה, ולספר לה על עצמי על ילדותי, איך חיינו אז לעומת היום. אני מאמינה שהעשרתי את נכדתי בידע חדש, והיא הקשיבה קשב רב, יש לנו קשר חם ואוהב, בין סבתא לנכדה.