מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכל רובינס, נולדתי ברמת גן בשנת 1947, להורים שעלו לארץ אחרי השואה, והתמקמו בקיבוץ זיקים.

כשהייתי בת שנה סבא שלי עלה גם הוא ארצה. ביחד איתו עברנו לאשקלון כי לא קיבלו אותו לחברות בקיבוץ. באשקלון גרנו בתחנת המשטרה, כי אבא שלי היה שוטר. כילדה, נהגתי לבלות בשעות הפנאי במשחקי חצר, בתחנת המשטרה.

היציאה לטיולים בכיתה ז' עם המורה שלנו, הם זיכרון משמעותי שיש לי מתקופת הילדות. יום אחד המורה לא הגיעה  לבית הספר, ולנו היה חשוב לצאת לטיול, לכן החלטנו לצאת לבד לטיול, בלי רשות המורים והמבוגרים. ההורים שלנו לא ידעו ודאגו מאד. הם חיפשו אותנו וכאשר מצאו אותנו הם כעסו עלינו מאוד. לאחר מכן הבנו שבאותו המקום שבו טיילנו נלכד מחבל שתכנן לפגוע במטיילים.

נעורים וצבא בתקופת התיכון גרתי באילת. בכיתה יא' הצטרפתי למשלחת של תלמידים, שיצאה לתקופה של חודש לאנגליה. שם לימדנו יהודים אודות מדינת ישראל. באילת לא הייתה לנו תנועת נוער, רק לקראת סיום כתה יב', הגיעו לאילת מדריכים של תנועת "הנוער העובד והלומד", שעשו לנו פעילויות. כשסיימתי את לימודי בתיכון, התגייסתי לצבא  ועשיתי טירונות במחנה 80. את השירות הצבאי שלי עשיתי בנח"ל בקיבוצים צעירים בערבה: חצבה ואילות. במהלך השירות  הצבאי, עסקתי בעיקר בהדרכות טיולים באזור הדרום, בסיני ובאילת. מאוד נהנתי להדריך באזור זה. לקראת סוף השירות הצבאי שלי, פרצה מלחמת ששת הימים (1967), אני נשארתי בקיבוץ אילות והבנים שהיו איתי בנח"ל יצאו להילחם.

לאחר הצבא למדתי סיעוד בקורס לאחיות באשקלון. לאחר סיום לימודי הסיעוד, עבדתי בתור אחראית מחלקת ילדים, במשך שלוש שנים.

לאחר מכן עברתי לגור בקיבוץ מרום גולן שברמת הגולן, שם עבדתי במשך שבע שנים כאחות. לאחר שבע שנים עברתי לעין גב, שם עבדתי עד היציאה לפנסיה. בשלב מסוים גם עבדתי כמורה לסיעוד, בבית הספר "בית ירח" בעמק הירדן. כמו כן עבדתי כשנה בבית החולים פורייה.

בזמני הפנוי אני נוהגת לקרוא עיתונים וספרים. אני אוהבת לצפות בטלוויזיה, ובעיקר בחדשות וסרטים. כמו כן, אני אוהבת לטייל עם הקלנועית ולהגיע לחוף הכינרת בעין גב, ולצפות בכינרת היפיפייה שלנו. מכיוון שכיום אני בפנסיה, אני חופשיה לעשות דברים בכל עת שאני רוצה.

לאחרונה ביקרתי בקיבוץ מרום גולן, הקיבוץ שגרתי בו בצעירותי. הביקור עורר בי זיכרונות רבים מאותה התקופה.

הזווית האישית

הנכד דן: בסיום המפגשים אני מרגיש שגיליתי המון דברים חדשים על סבתא שלי. הייתי מרותק למסך כשהיא סיפרה את הסיפורים המעניינים. המפגשים איתה ועם סבא סיד היו לי מאוד חשובים ומעניינים. כמו כן, נהניתי לתעד את הסיפור יחד עם החברים לכיתה ולחלוק איתם את הסיפורים. לסיום, אני ממליץ לילדים להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי, ובמפגשים עם הסבים והסבתות.