מאגר סיפורי מורשת

רני בשן נולד בשנת 1945 בארץ. הוא גר במושבה יוקנעם.  אמו עלתה מרוסיה הלבנה ב- 1914, אביו עלה לארץ מליטא ב- 1925  במסגרת גרעין עליה לארץ, והתיישב בשדה יעקב, אמו הגיע ליפו.

רני בעברו היה מהנדס מכונות במפעל "סולתם" שעסק בייצור נשק. תחביביו הם לעסוק בעץ ולצלם. כיום רני נשוי לדבורה ולהם ארבעה ילדים.

וכך מספר סבא רוני:

"אבי היה מפקד גושי של הנוטרים באזור יוקנעם. ב-21 בינואר 1945 הוא חזר הביתה, בטנדר של השומרים. הטנדר המשיך לפזר שומרים בעין השופט. כשהוא נכנס הביתה הוא הבין שאמי כורעת ללדת. ביוקנעם לא היה כלי רכב זמין, באמצעי הקשר של אז, התקשרו לעין השופט שישלחו את הטנדר מהר בחזרה, הטנדר הגיע, והסיע את אמא לכיוון בית היולדות. תהליך הלידה התקדם די מהר, ועד שהגענו לבית היולדות ,אמא כבר נשאה אותי על ידיה.

הזיכרון הראשון שלי מילדותי קשור לקיץ, בגלל שאני זוכר שלא היה בוץ על הדרך שהלכתי עליה. הייתי כנראה בן שנתיים וחצי  ועמדתי עם אמא על דרך העפר ליד ביתנו, ומרחוק ראינו את אבא חוזר ברכיבה מהשמירה. אמא שלחה אותי לקראתו, ונפגשנו אחרי כשלושים מטר, כשאבא ירד מסוסו והרכיב אותי על הסוס עד הבית.

זיכרון נוסף שיש לי הוא השלג ביוקנעם. בסוף 1949 תחילת 1950 ירד שלג כבד ברוב חלקי הארץ, יוקנעם התכסתה בשלג ,בעובי של  שלושים ס"מ, והאחים הגדולים שלי חפרו שביל בינינו לבין השכנים, כך שיכולתי ללכת בנעלי בית לבקר את החבר  שלי אליה.

כשבגרתי גויסתי לחיל האוויר, לקורס מכונאי מטוסי סילון בבית ספר הטכני, ובהמשך נשארתי להדריך באותו בית ספר. דבורה (אשתי)הייתה מזכירה בבית הספר. בשלב מסוים נסענו להשתלמות בירושלים, ודבורה נסעה איתנו לטפל במנהלות. הוחלט שנלך לסרט מרי פופינס ,דבורה נסעה לקנות כרטיסים, ואחר כך חילקה אותם בין המדריכים. חיכיתי לראות איפה היא תושיב אותי, ואכן שהגעתי לאולם התברר לי שאני יושב לידה. אמנם לא נוצרה בינינו חברות באותה תקופה, אבל אחרי שדבורה השתחררה, חידשנו את הקשר בנינו והפכנו לבני זוג. חיינו ביחד והתחתנו בינואר 1968, נולדו לנו ארבעה ילדים ועשרה נכדים. נעמה השביעית מביניהם.

ימי הולדת משמעותיים

ימי ההולדת שישים ושבעים, הופקו על ידי ילדיי. ביום הולדתי השישים הודיעו לי שאני צריך להיות מוכן לקראת השעה היעודה. ביום ההולדת התקבצו בחצרנו בני משפחה רבים, ובשעה היעודה קיבלתי תמונה של טנדר ושאלו אותי מה זה אומר לי, סיפרתי שזה הטנדר שבו נולדתי, ואז קיבלתי תמונה נוספת של צריף, שהוא הצריף שבו גרנו כשנולדתי. בקשו שאוביל את כל האורחים למיקום שבו עמד הצריף. באמצע הדרך עברתי מחווה מרגשת מאוד. בדרך עמד טנדר דומה לזה שבו נולדתי, ובטנדר הזה הסיעו אותי עד מיקום הצריף שלנו.

בהמשך היום קיבלתי עוד עשר תמונות, שלפיהן עברנו באתרים המשמעותיים בחיי במושבה יוקנעם, ביניהם גן הילדים, בית הספר, בית הכנסת, השדרה, הבית שגרנו בו אחרי הצריף, הבריכה של קירי (מעיין אמי), והאירוע הסתיים בארוחת צהריים, בחייק הטבע, באחד המקומות האהובים עליי בנחל "השופט".

ביום הולדת השבעים שלי, הזמינו את כל המשפחה שבאה לחגוג איתי ,לתחילתו של נחל השופט. ערכנו צעדה משותפת לכל אורך הנחל, בנופי הטבע שאני נוהג לצעוד בהם בשגרה. כל הדרך היו הסברים מפורטים על ההיסטוריה של האיזור, וכרגיל סיימנו בארוחת צהריים, שכללה ברכות מרגשות.

גלגולו של חפץ – שעון הקיר המיוחד

שעון קיר שיוצר בישראל – יצור עצמי של רני (סבא) ב- 1982

החפץ הוא שעון קיר, שעשוי  מעץ, ומנגנון של שעון שנמצא בבעלות סבא רני גם היום. סבא ייצר את השעון לאמא שלו (סבתא רבתא) בתור מתנה ליום הולדת השבעים שלה. השעון בנוי מפרוסת גזע של עץ זית, במקום מספרים כתובים השמות של רני ודבורה- סבא וסבתא שלי, של רהב אמא שלי ושל אחיה רווית, אורלי ודביר. האותיות מנוסרות ביד, מפרוסה של עץ לימון.

השעון מיוחד למשפחה שלנו, בזה שהשמות של המשפחה מופיעים שם מאז שהשעון נוצר. הוא היה תלוי בבית של סבתא רבתא שלי, עד פטירתה ועבר לבית של סבא וסבתא שלי ושימש כשעון.

סבא שלי מכין המון שעונים לאירועים שונים, אבל השעון הזה הוא השעון הראשון, שהוא הכין בתקופה, שבא היה מאוד קשה להשיג מנגנון לשעון.

השעון  תלוי בסלון של סבא וסבתא, ומשמש לידיעת השעה. השעון יפה כקישוט, והכי חשוב הוא משמש כזיכרון לסבתא שרה (סבתא רבתא שלי)".

הזווית האישית

נעמה: היה מהנה להיפגש עם סבא כמעט כל שבוע. לשמוע על הילדות שלו ועל שורשי המשפחה.

סבא: בתור אחד שהוביל כתיבת ספר משפחה על ששה דורות, אני מבין מאוד את חשיבות תהליך העברת הזיכרונות. נהנתי מאוד לעשות את זה עם נעמה.