מאגר סיפורי מורשת

לסבתי קוראים פסיה קסל שטרקר, נולדה בפברואר 1947 בעיירה זנביצה שבפולין. שם כל הפליטים שחזרו מרוסיה חיו בקבוצה שקראו לה "הכשרה להגעה ארצה".

סבתי עלתה ארצה כשהייתה בת שנה, בשנת 1948, היא עלתה יחד עם ההורים שלה, אחותה ואחיה. הם עלו באנייה ולקח להם ארבעה חודשים להגיע לארץ. מפולין הם טסו למרסיי שבצרפת והיו  שם כארבעה חודשים. מצרפת הפליגו לישראל, לחיפה.  מחיפה העבירו אותם לבית עולים בעתלית, שם היו כמה חודשים.

דוד של סבתא היה בארץ לפניהם והוא ומשפחתו גרו בבתים נטושים שנקראו גבעת עלייה. הם עברו לגור איתם, ואחרי תקופה קנו חדר אחד לכל משפחתם. תקופת הילדות של סבתי הייתה לא פשוטה. בבית בו גרו הייתה חצר משותפת עם שלוש משפחות, שירותים אחד וללא מקלחת.

מבחינה כלכלית המצב שלהם היה קשה, כמו של כולם, זו הייתה תקופת הצנע. מבחינה חברתית הם לא הרגישו שום אפליה, כולם היו באותו מצב. סבתא אומרת: "אבא שלי היה סנדלר, הפרנסה הייתה מאוד מאוד קשה, ואני זוכרת שאמי קנתה תפוח עץ אחד לכולנו, והיינו צריכים להתחלק. מי שלא עבר את זה לא יודע מה זה." סבתי אומרת שהתקופות שלי ושלה מאוד שונות: "שני קצוות שונים מאוד, היום אנחנו חיים בתרבות השפע ופעם היה מועט והסתפקנו במועט". סבתי היום גרה בפתח תקווה עם סבא שלי שלו נישאה בתאריך 22.1.67. יש לה שני ילדים שי (אבא שלי) וניר דוד שלי, לסבתא שלי יש שישה נכדים.

הזוית האישית

איה: כאשר סבתי סיפרה לי את הסיפור נורא התרגשתי והייתי נורא מופתעת שסבתי עברה כל כך הרבה בחייה, דברים קשים ורעים אבל רואים איך היא קמה מהם והפכה לאישה גדולה שיש לה משפחה שהיא בנתה לבד…