מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

שמי רות ברזני, נולדתי בארץ בשנת 1962 גדלתי בתל אביב.

תל אביב הייתה שונה מהיום. היא הייתה תוססת במובנים יפים יותר, אך למרות הכל מאוד קסם לי ללמוד בקיבוץ ולכן החלטתי לנסות בקיבוץ לביא ליד טבריה. חשבתי שיהיה כיף רחוק מהבית.

עם סיום לימודיי בכיתה ט', חזרתי ללמוד בתיכון באר טוביה. בשנות ילדותי לא הייתה טכנולוגיה, לא טלפונים ולא טלוויזיות. למדנו להדפיס במכונת כתיבה מיוחדת, פריטים אלה כיום הם מוצגים במוזיאונים.

במושב באר טוביה עזרתי למשפחתי בעבודות החקלאות השונות והיו לנו אפרוחים לגידול.

לצבא לא התגייסתי והתחתנתי בגיל צעיר מאוד, רציתי להקים משפחה גדולה ובית חם.

משפחתי

משפחתי קטנה מאוד. אנחנו שתי אחיות להורים גרושים.

בגיל 15 התעסקתי בענף הספורט, בעיקר שיחקתי בכדורסל לא היו הרבה חוגים כמו השפע של היום.

לימים הכרתי את בעלי, שלום, שהוא סב נכדיי. שלום בא ממשפחה גדולה של  12 אחים לעומתי, שבאתי ממשפחה מצומצמת וקטנה.

סבתא רות בצעירותה

החיים לאחר החתונה

היו הרבה הריונות שלא צלחו, אך לבסוף הצלחנו להביא ילדה אחת לעולם ושמה מעיין. למעיין כילדה יחידה היה חשוב למלא את הבית בילדים, שמחה, אהבה. ואכן היא הגשימה את חלומה. יש לה חמישה ילדים: אריאל, אוריין, יהונתן, אגם והתינוק הקטן. עם אוריאן אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי ויחד אנחנו מתעדות את הסיפור.

מעיין וסער לוי ההורים וילדיהם, נכדיי, הם כל עולמי ומשפחתי. אני נהנית לראות את מוסר הערכים שהילדים מקבלים. את אהבתם של האחים, האינטראקציה ביניהם והדאגה אחד לשנייה. אני כילדה לא חוויתי אחים או משפחה ולכן זה מרגש וגורם לי אושר רב.

המסר שלי לדור הצעיר: אל תוותרו לעולם!

הזוית האישית

רות ברזני: החיים מלמדים שמכל קושי יש צמיחה,  לעולם לא לוותר על השאיפה הכל תלוי במידת הרצון ומידת ההשקעה – "השמיים הם הגבול"