מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה, נולדתי לאמא גלין ולאבא מוסא (משה) בטהראן שבפרס ב-1945.

תאריך הלידה המדויק שלי אינו ידוע. כשהייתי ילדה ההורים שלי אמרו שכל ילד נולד בחג מסוים, אני נולדתי בחג הסוכות 1945.

עליתי לישראל  בגיל שש בערך, יחד עם עוד ארבעה אחים בעליה של שנת 1952. כשהגענו לשדה תעופה העלו אותנו למשאית שהביאה אותנו משדה התעופה לחאלסה(קריית שמונה). כשהגענו  לחאלסה כבר היה חשוך, אבל הצלחתי לראות מרחוק את הרי נפתלי. אמא שלי הגיעה לארץ בהריון ואחי הקטן נולד בבית חולים הסקוטי בטבריה .

כשהגענו נתנו לכל משפחה פחון לגור בו למשך שנתיים -שלוש. פחון הוא סוג של צריף. היו בו מיטות ממתכת ומזרונים מקש, והשירותים והמקלחות היו משותפים. בפחונים היינו מעבירים את הזמן במשחקי חולות בחוץ ונהגנו ללכת  למעיין.

למדתי בבית ספר היסודי "רמז" והמבנים של הכיתות היו עשויים מעץ. בכיתה ו' עברנו ללמוד בבית ספר "מגינים".

בילדותנו נהגנו לשחק ביחד עם החברים בכביש וברחוב במשחקים שלא היה צורך לקנות כמו שבע אבנים, גומי, חבל וקלאס .

סיפור שזכור לי מאוד מילדותי – יום אחד ראיתי בקבוק מים וכששתיתי ממנו, התגלה שזה נפט. בעקבות זה עלה לי החום ואמא שלי לקחה אותי לבית חולים "העמק" בעפולה, שם טיפלו בי, עד שהבראתי.

אחרי כמה שנים בפחונים עברנו לשכונת רש"י בקריית שמונה, לדירה שהיו בה חדרון קטן, מקלחת ופינת אוכל. התגוררנו שם בצפיפות, שמונה נפשות .

לא כבסנו בבית, היינו  הולכים למעיין הכורדי כדי לכבס בו בגדים.  אבא שלי עבד בבנייה. במסגרת עבודתו רצה לסגור חצי קומה, ואני זוכרת שהבאנו מריצה עם חצץ .

בשנת 1962 עברתי ללמוד סיעוד בבית חולים "בלינסון" ליד פתח תקווה. בנות לא התגייסו באותה תקופה, לכן הציעו לי ללכת ללשכת גיוס בטבריה ולהצהיר שאני דתייה כדי לקבל פטור וכך עשיתי.

את מנשה בעלי הכרתי בילדות. גרנו  אחד ליד השני בשיכון א' והמשפחות הכירו אחת את השניה, גדלנו ביחד. אחיו התחתן עם אחותי שש שנים לפנינו וב1966 התחתנו אנחנו.

כיום אנחנו גרים בקריית שמונה, יש לנו ארבעה ילדים ואחד עשר נכדים ונינים.

הזווית האישית

שושנה: שמחתי לשתף את איתן בסיפורי ולקחת חלק בפרויקט הקשר הרב דורי בשנת 2022.