מאגר סיפורי מורשת

שמי סִגְלָה ואני משתתפת עם נכדי תובל בפרויקט הקשר הרב-דורי בבית ספר "מבוא הגליל", בקיבוץ איילת השחר.

נולדתי ברומניה  ב 1946. שמי היה ויאוריקה ,ועליתי ארצה ב 1950, כשהייתי בת  שלוש . בזמן הרישום לתעודת הזהות, אבי החליף את השם לסגולה, מעם סגולה, אך בהמשך הפך שמי לסִגְלָה.

עם הגיענו ארצה, נשלחנו ל"שער העלייה", שהיה מחנה קליטה לעולים חדשים. משם אחרי זמן מה עברנו למעברת רמת ישי. היה חורף וגרנו באוהלים  במשך יותר משנה. הגברים עבדו  בייעור וגם בבניית הבתים הראשונים ברמת ישי,  ואז עברנו לגור בבית. הלכתי שם לגן   ולכיתה א .

כשהייתי בת שש ההורים נפרדו, ועברתי עם אמא לקיבוץ בית השיטה לשנה. שם למדתי בכיתה ב',  ואז עברנו לעפולה. בעפולה למדתי מכיתה ג' עד כיתה ז'. מאוד אהבתי ללמוד  ולשחק על הדשא הגדול בעיר, עם חברים ולטפס על עצים ליד הבית, וכמובן שיחקנו בחמש אבנים שנעשו מבלטות ששברנו, שייפנו אותן על הכביש והכנו אבני משחק.

ב1956 היה מבצע קדש, חפרנו  בחצר הבית שוחה (תעלה) וכיסינו בפלטה של מתכת כי לא היה אז מקלט .

לשמחתנו לא היה צורך להשתמש בשוחה, והיא הפכה למחסן לאוסף חמש האבנים שלנו.

בערך באותו זמן הצטרפתי לתנועת הנוער "העובד והלומד". אהבתי ללכת לפעולות עם כל החבר'ה פעם בשבוע. עם סיום כיתה ז' עברנו לקריית חיים שם גרה דודתי שרה. מאוד אהבתי ללמוד בכיתה ח' והמשכתי ללכת לתנועת הנוער "העובד והלומד" עם חברים מהכיתה . הייתה לנו  פעולה באמצע השבוע ובמוצאי שבת, והשנה עברה מהר.

באותו זמן אמא שלי אימצה גורת כלבים שקראנו לה חומית, היא הייתה חומה עם גרביים לבנות, והייתי לוקחת אותה בסל של האופנים לטיול.

שנת הלימודים הבאה כבר הייתה בתיכון קריית חיים, שהיה בית ספר  עם גדרות ועם שערים. התלמידים הגיעו מארבע בתי ספר יסודיים בקריית חיים. זכורה לי במיוחד בתחילת השנה, בה היה חודש שלם של שביתה והיינו באים לבית הספר, מגלים שלא לומדים והיינו רוכבים באופנים לטייל בחבורות.

בסיום הלימודים בכיתה יב התאחדנו לגרעין בשם "יעד " עם קבוצות נוספות:  מקרית אליעזר , מחנה דוד , ונתניה ונשלחנו לקיבוץ עמיעד  להשלמה. היינו חצי שנה בעמיעד לפני השירות הצבאי, ועבדנו בענפי המשק. השנה הייתה 1964 יומולדת שמונה עשרה חגגתי כבר בעמיעד.

הבנים התגייסו לנח"ל – (נוער חלוצי לוחם) בינואר 1965. היינו רק חמש בנות והמשכנו להיות בקשר עד היום. אחרי הטירונות  הלכנו  לקיבוץ רמת דוד לשנה, והשתייכנו למחלקת נח"ל.

הבנים ישר נקראו להיות במארבים בגבול הצפוני, ואנחנו הבנות נסענו כל יום אחרי העבודה בטרמפים באזור, לבקרם. כשהבנים חזרו יחד עם המפקד, חזרנו  לעבוד ולהיות ממושמעים כמו שצריך. אחרי השנה ברמת דוד, הבנים הקרביים הלכו לנחל מוצנח, והיתר חזרו לעמיעד. כמה חודשים לפני החזרה לעמיעד, שירתי במרפאה הצבאית בבית חולים רמב"ם, וחזרתי לעמיעד אחרי כמה חודשים. הבנים השתחררו מהצבא בחודש מרץ, ובמאי נקראו  למילואים לפני מלחמת ששת הימים .

בקיבוץ עבדתי באריזת אפרסקים, ואחר כך בבתי ילדים. עבדתי בבית ילדים בשם כלנית הילדים היו בכיתה ב' וג' המטפלות האחראיות לימדו אותי  את  כל המטלות. בחמישי ביוני פרצה "מלחמת  ששת הימים", היתה אזעקה ומיהרנו למקלט. במקלט היינו גם ביום וגם בלילה, חוויה שלא אשכח.

הזווית האישית

תובל: נהניתי במפגשים בכיתה אבל היה לי גם קשה בכתיבת הסיפורים.

סגלה: אני אהבתי את המפגשים, אבל לפי דעתי לא היה מספיק זמן, הייתי רוצה עוד מפגשים.