מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה יערי, נולדתי בשנת 1948 בעיר חדרה שבישראל. נקראתי לאה על שם סבתא של אבא שלי. לאבא שלי קראו משה נסטוביץ ולאימא שלי קראו פינה נסטוביץ ,שניהם נולדו בישראל. שניהם שרדו את השואה, אבא שלי שרד כי הוא ניגן על כינור והוא היה מנגן במסיבות של הקצינים הנאצים, ואימא שלי ברחה מגרמניה בזמן.

ילדותי

בילדותי גרתי עם ההורים שלי ושתי אחיותיי. בגיל 4 עברנו לבלגיה ונשארנו שם שנה, אחרי זה עברנו לברזיל לעיר ריו דה ז'נרו, התחברתי שם עם חברים וחברות מבית הספר ושם גם התחלתי לאהוב ציור.

אחרי שלוש שנים עברנו לקנדה, לעיר מונטריאול, ונשארתי שם למשך תשע שנים. כשעברתי לקנדה זה היה שינוי גדול בשבילי, לא הייתי רגילה למזג האוויר שם, היה מאוד קר והרבה שלג בחורף. הייתי בבית ספר לציור כי היה לי כישרון בזה. לסיכום – הייתה לי ילדות נפלאה, הכרתי הרבה חברים בכל המדינות והיו לי שתי אחיות נהדרות.

היכרות ונישואים ובניית משפחה

את בן זוגי דוד הכרתי כך: הוא היה שכן של בן דוד שלי, ובן הדוד ביקש ממנו להביא מתנה לאחותי בשמו. כשהוא בא, הכרנו והתאהבנו. אחרי זמן קצר התחתנו. דוד עבד בתור חשמלאי של אוניות, ואז עברנו לישראל באונייה כי בישראל נולד ושם הוא גר. כשהגענו לישראל, פרצה מלחמת ששת הימים ולא רציתי להישאר בישראל, אז חזרנו לקנדה. בקנדה נולד לנו תינוק וקראנו לו דני. אחרי שלוש שנים בעלי קיבל הצעת עבודה בישראל ושוב עברנו לישראל. הבן השני שלי נולד וקראנו לו עידו, מאז אנו חיים בישראל.

מקצוע ועיסוק

המקצוע שלי היה מורה לציור, לימדתי את התלמידים שלי בסטודיו שיש לי בחצר. הייתה לי קריירה מצליחה בתור ציירת, התלמידים שלי היו גם ממש מוכשרים בציור. כולם הגיעו עם מעט ידע ואני לימדתי אותם והצלחתי לתת להם את הכלים להפוך לציירים טובים מאוד.

היום המשפחה כבר גדולה, עידו התחתן ונולדו לו שלושה בנים ודני גם התחתן ונולדו לו שתי בנות. לצערנו דוד נפטר, אבל אני עדיין חיה.

הזוית האישית

לירון: היה לי כיף לראיין את סבתא שלי לאה. למדתי הרבה דברים חדשים עליה שלא ידעתי לפני התכנית, והדברים שהיא סיפרה לי היו מאוד מעניינים. גם לסבתא שלי היה כיף לעזור לי ולספר לי דברים ועל העבר שלה.