מאגר סיפורי מורשת

שמי נורית נולדתי בקיבוץ עין חרוד בשנת 1948 שנת תש"ח. עין חרוד הוא קיבוץ בעמק חרוד שבעמק יזרעאל. הוא הוקם על ידי חברי גדוד העבודה בי"ח באלול תרפ"א (21 בספטמבר 1921) והתפלג בשנת 1952 לשני קיבוצים: עין חרוד מאוחד ועין חרוד איחוד.

התחנכתי ולמדתי בבית ספר עין חרוד המשותף מכתה א' עד התיכון. אני אחות במקצועי ועבדתי כל השנים בקיבוץ יזרעאל. יש לי שבעה ילדים ושמונה עשרה נכדים. שמונה מנכדי גרים באזור שלנו. הקשר הרב  דורי מסמל עבורי המשכיות, הקשר שלי לבית הספר  "יסודי עמק חרוד" מתחיל בעבר הרחוק. אני למדתי בו ילדיי למדו בו ועכשיו נכדיי לומדים בו וזה מרגש אותי מאוד.

אמי ורה נולדה בגרמניה ואבי דב בפולין. אימי ורה עלתה בגיל עשר עם משפחתה לארץ ישראל, אחרי שחוקקו חוקים נגד היהודים בגרמניה על ידי היטלר. הם חיו בתל אביב. אבי דב עלה לארץ מפולין בגיל שמונה עשרה. בגלל שהוא היה יהודי הוא לא הצליח להתקבל לאוניברסיטה בפולין, וכשעלה לארץ התקבל לטכניון בחיפה ולמד הנדסת בניין.

החינוך המשותף בקיבוץ

בתקופת הגן כל ילדי הגן התגוררו יחד, וכל החיים שלהם התנהלו בבית הילדים, אוכל, שינה, מקלחת, ומשחקים. הפחד שלי היה לישון רחוק מההורים ופחדתי מהזאבים ומהתנים, שאת יללותיהם היינן שומעים עד בית הילדים, והן שנשמעו מאוד קרוב.

למדתי בבית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף, המורים המשמעותיים שהיו לי: צפרא לסקר, רות דגן, אברהם יריב, דויד מלץ, ראובן רימון, אברהם גולדברג, גלילה מור. אהבתי ללמוד ספרות, תנ״ך, מתמטיקה, לשון, כלכלה, אזרחות וביולוגיה. נהגנו לטייל הרבה, והטיולים שאני זוכרת הם הטיול לגלבוע, הטיול למצדה, להר תבור, ולגבעת המורה.

טלויזיה עדיין לא היתה לנו ונהגנו לשק ביחד בחוץ משחקים כמו חבל, חמש אבנים, תיפסוני, דגלים, מחניים, קלאס, שוטרים וגנבים, מחבואים, תופסת, וגעגע. בגיל הנעורים ההינו שייכים לחטיבה של הקיבוצים, היתה פעולה פעם בשבוע, והיינו בנוער העובד והלומד. מגיל אחד עשרה עבדתי בשדה, בדילול, כותנה, עישוב, קטיף, ניקוי הכיתות, ובבתי הילדים אחר הצהריים, כפי שהיה נהוג בקיבוצים.

לנורית סיפור נוסף במאגר הסיפורים: חוט רקמה השזור ברקמת המשפחה

הזווית האישית

סיפורה של נורית מלול ארנון  תועד על ידי גאיה פרץ במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי, שיצרה שיתוף בין כיתת הותיקים לילדי כתה י"א בבית ספר מקיף עין חרוד. תשפ"ב – 2022