מאגר סיפורי מורשת

שמי אופיר בר-שי, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי השנה ובחרתי להקשיב ולתעד את סיפורו של סבי, ראובן בר-שי. סבא ראובן נולד בתוניסיה בשנת 1941. הוא עלה לישראל כשהיה בן 25, בשנת 1966. ביקשתי מסבא לספר לי על ילדותו בתוניסיה.

סבא ראובן מספר:

נולדתי בתוניס בשנת 1941 ובשנת 1966, כבר הייתי נשוי לסבתא רוחמה. החלטנו, אני ורוחמה אשתי, לעלות לארץ כי היינו ציוניים וזה היה החלום שלנו. היינו בשנות ה-20 שלנו מאוד צעירים. כשהגענו לארץ, עברנו לגור בעיר קריית גת.

 סבא וסבתא בצעירותם

זיכרונות מבית הורי

אגם תוניס – סכר תוניס

אגם תוניס נמצא בין בירת תוניסיה, תוניס ומפרץ תוניס (שבים התיכון). שטח האגם הוא 37 קמ"ר, והוא רדוד מאוד (עומק ממוצע של מטר). האגם שימש בעבר כנמל טבעי וכנמל למטוסי ים של העיר תוניס. עוד בימי הרומאים בנו באגם תוניס סכר, על מנת לחבר בין שני חלקים חשובים להם – תוניס וקרתגו. בשנת 1888 הממשל הקולוניאלי הצרפתי בנה תעלה וסכר מחודש. אורך התעלה הוא כ-10 ק"מ ורוחבה כ-45 מטר. הסכר מחלק את האגם לשניים: "האגם הצפוני" ו"האגם הדרומי".

סיפור שאני זוכר מילדותי בתוניס היה השיטפון הגדול שהציף את העיר שלנו. בגלל הסכר שהתפוצץ, המים הציפו את הכל, ונכנסו לבית שלנו  שכולו הוצף. אני זוכר שטיפסנו על הגג של הבית, כדי לברוח מהמים וכך ניצלנו מהשיטפון הגדול.

מסורת משפחתית

כשהייתי ילד היה מאכל מיוחד שאהבתי מאוד לאכול – קוסקוס עם דגים. המאכל היה מורכב מהמצרכים הבאים: סולת, מרק, דגי בורי, דלעת, לפת, תפוחי אדמה וגזר. עד היום אני אוהב את המאכל הזה.

במשפחתי כולם היו שומרי מסורת. כילד אני זוכר את כל החגים והמנהגים מבית הורי. אני זוכר שבחג הפסח, בליל הסדר, היינו יושבים על הרצפה על מזרונים וכריות מול שולחן נמוך. זה היה מנהג שסימל ועדיין מסמל את יציאת מצריים. את המסורת הזו אנו מקיימים גם כיום.

סבא וסבתא כיום

הזוית האישית

אופיר בר-שי: כשעשיתי עם סבא את הריאיון הרגשתי שפתאום אני לומדת עליו (ועל סבתא) המון דברים חדשים שלא ידעתי. הכי אהבתי בראיון את החלק שבו הוא סיפר על המאכל האהוב עליו, מפני שזה נשמע טעים ומעניין לדעת מה הוא אהב ועדיין אוהב לאכול?