מאגר סיפורי מורשת

אני דוד הולצר, בן חיים ורחל לבית וירט. נולדתי בשנת 1950 ביום כ"ג בחודש תמוז, בשכונת קריית ים, בעיר חיפה. תאריך הלידה הלועזי הוא: 8.7.1950. סבי וסבתי מצד אבי הם: דוד ומרים. מצד אמי הם: אליקים ורבקה. מדי שנה אני חוגג את יום הולדתי עם אשתי והמשפחה. אני קרוי על שם סבי.

במשפחת הורי אני הבן היחידי מבין שתי אחיות: ברכה ומרים. הרגשתי טוב עם המיקום שלי במשפחה. אהבתי אותו כי הייתי הכי קטן. היה לי קשר עם סבתא ועם האחים שלי, הקשר התחזק כדי לטפל בה. סיפור שמספרים עלי עד היום מילדותי: הייתי כל כך רזה לכן בצבא צנחתי עם משקולות.

חוויתי לידה מחדש: בנאות הכיכר נפל סלע על חדר האוכל בזמן ארוחת הצהרים, נהרגו 21 אנשים ואני בדיוק הלכתי לפעילות צבאית.

ילדות

ילדותי עברה עלי בקריית שמואל. אני זוכר מילדותי את השכנים – הרב עקיבא הכרמי זצ"ל, שאימא שלי טיפלה בילדיו. אני זוכר שליד ביתי היו חולות וישיבה וגם מכבסה. אהבתי בתקופה זו להשתולל בחולות, לקפוץ מהחלון והגג של המכבסה, כל יום, עם עם השכנים והחברים. כשהייתי בן 12, בסוכות, ישבתי על מעקה הסוכה ומישהו דחף אותי ופתחתי את האף, הזמינו פרמדיקים ואמבולנס.

הבית בו גדלתי היה בן שני חדרים בלבד. המיוחד בו היה שישנתי במטבח או במסדרון. אני זוכר עד היום מילדותי את השיר: "על סוס" . חוויה נעימה שהייתה לי עם אימא ואבא בגיל צעיר: נסעתי לטיול לעבודה של אבא שלי.

בית ספר יסודי

בבית הספר היסודי למדתי ב"אהרן הרואה". המורים היו בוכריס ז"ל וצבירי, שכיום גר בבית אל. אהבתי שהיו מצחיקים וטובי לב. למיטב זכרוני, בבית הספר היסודי, היה מקרה שבו הצקנו למורים, היינו שמים להם דבק על הכסא וצפרדעים בתיק של המורה. היינו מקבלים עונש. החברים שלי היו בתקופה זו מגובשים. מאותה תקופה, נהגתי לשחק בכדור רגל ובגולות. עם "בלורות" שכיום קוראים להם גולות. עוד אני זוכר מילדותי בגיל 13-14 תוך כדי פירוק אופניים חתכתי את האצבע וזה שרף לי.

חפץ הקרוב לליבי היה טרנזיסטור. קיבלתי אותו מהדוד שלי, שטרן, מאמריקה. שמרתי אותו עד אחרי הצבא. אהבתי לשמוע בו שירים.

המאכלים שהיו שכיחים בבית הוריי היו קורקבנים ומרק עוף שאמי הכינה. אני זוכר שאני ואחים שלי היינו מנקים את רגלי העוף למרק עם סכין.

נעורים / בגרות

בתיכון למדתי בבית הספר "סיטרו" אשר בחיפה. זכור לי מאותה תקופה שגם עבדתי קשה בהרכבת תריסים ובמאפיה עם חברים וגם למדתי. את הכסף שהרווחתי נתתי להורים. אהבתי בתיכון את המקצוע שרטוט. התחביב שלי היה הרכבה.

חברי הטובים היו : קבוצת "הנחשונים" היינו בקבוצה: שמואל ברכה, ישראל פרימור, דוב קהט, ראובן כץ, דוד שדה ויהודה טיסר… קראנו לקבוצה כך, משום שככה קראו לשבט שלנו בבני עקיבא, ויש לי קשר איתם עד היום. אנחנו נפגשים כל זמן פנוי וביחד אנחנו לומדים גמרא.

בחופשים נהגתי לנסוע ולבקר את המשפחה בירושלים ומשואות יצחק. בביתנו השקיעו בהכנסת אורחים ועזרה לזולת. החג החביב עלי הוא ראש השנה משום שתקעתי בשופר. תקעתי בשופר מגיל 14 עד גיל 59.תקעתי בבית כנסת "משכן משה".

בתיכון החבאנו פעם בבית הספר חיילים שברחו מהמשטרה הצבאית בגלל שלא חבשו כובע (מבצע מלביש) ובסוף נתפסו בכניסה לבית הספר.

שרות צבאי 

בצבא שירתי בנח"ל בתור צנחן. רציתי את התפקיד הזה כי כל החברים שלי היו שם. אלו היו השנים הבונות בחיי, כי בשנים אלו התבגרתי ותרמתי למדינה. חבריי הטובים מתקופה זו היו הנחשונים. לצערי, בתקופה זו היו מלחמות. השתתפתי במלחמת ששת הימים. לא אשכח ממלחמה זו שזה היה אירוע קשה וטראומטי. מלחמה נוספת שזכורה לי היא מלחמת לבנון הראשונה. באותה תקופה יצאנו לפעילות בלבנון ואני אספתי מודיעין וסימנתי מפות. סיפור שאירע לי בתקופת השירות הצבאי הוא ליל הסדר בבקעה – הייתי צריך לצאת למשפחה ובסוף נשארתי בבסיס כי הייתה פעילות של חפירה, והיינו צריכים להישאר.

עבודה / לימודים גבוהים

אחרי התיכון למדתי ביטוח בחברת " מגדל" במשך שנתיים. לדעתי הלימודים חשובים כי אחר כך עבדתי בביטוח. היום הייתי רוצה ללמוד גמרא.

בתחילה עבדתי בחברת "קוניפרסט" פרוות ועורות. לאחר מכן עבדתי בחברת מגדל. היה לי קשה בעבודה כי נסעתי רחוק.

נישואין ומשפחה

הכרתי את אשתי עוד כשהיינו ביחד בגן. התחתנו כשהייתי בני 25, בחיפה. גרנו בתחילה בקריית שמואל. נולדו לנו ארבעה ילדים: ריקי, חן, מוטי ויאיר, אתה הבן של ריקי. יש לנו 16 נכדים, כן ירבו, שגרים בעפרה, משואות יצחק, כרכור ונתניה. את הילדים והנכדים אנחנו פוגשים בשבתות ובחגים.

אני אוהב את כל החגים כולם כי אנחנו נפגשים עם כל המשפחה. בראש השנה היינו נוהגים ללכת ל"תשליך" עם כל האנשים באזור, בחצר של סבא וסבתא, לבריכת הדגים שלהם.

החל משנת 1982 תרמתי לשירות הציבורי במד"א, הייתי נהג אמבולנס. יום אחד בעבודה מישהי התעלפה בעבודה ועשיתי לה החייאה.

פרישה

לאחר הפרישה הלכתי ללמוד ב"כולל "בחיפה, במקום מגורי. כיום אני בפנסיה ומשתדל ללמוד גמרא.

געגוע

אני מתגעגע להוריי, הייתי רוצה שיכירו את המשפחה ושימשיך להיות לי כיף איתם.

קורונה

בזמן הקורונה נשארתי בבית. לדעתי הקורונה עשתה טוב לעולם, בכך שגיבשה את המשפחה מצד אחד, ומאידך אני לא הולך לכולל ולא נפגש עם האנשים ולא עם המשפחה.

הזוית האישית

תומר הנכד: היה לי מרגש להכיר טוב יותר את סבא, וכן לשמוע את הסיפורים המעניינים שהוא סיפר.

סבא: מושג שהייתי רוצה שהנכד שלי יזכור: עזרה לזולת.