מאגר סיפורי מורשת

שלום קוראים לי שמואל נולדתי בישראל, ב1948, שלושה חודשים אחרי הקמת מדינת  ישראל.

כשהייתי ילד בגיל חמש קיבלתי תולעי משי מאימא שלי ומאז אני מגדל אותם. טוואי המשי התרבותי הוא מין מבוית של עש, בעל גלגול מלא. הוא נקרא כך כיוון שהזחל טווה את הפקעת של שלב הגולם שלו ממשי גולמי. תזונתו של הזחל כוללת עלים של עץ התות, ורק לעיתים רחוקות גם צמחים אחרים. תפוצתו המקורית הייתה בצפון סין. המין המבוית אינו מצוי בטבע ותלוי לחלוטין באדם לצורך התרבות. ויקיפדיה אני מגדל אותם אותם עד היום, כי יש בהם כל כך הרבה, דברים מעניינים, וגיליתי שלא הרבה אנשים מכירים אותם, ולכן רציתי לגלות עוד עליהם.

הסיפור שלי מתחיל עוד לפני שאני נולדתי.

אמא שלי גידלה במשך הרבה שנים תולעי משי, וכאשר היא נפטרה לקחתי על עצמי את האחריות לטיפול וגידול תולעי המשי. לאחר הרבה זיווגים בין אותם הגנים (בתוך המשפחה) החלו אצל תולעי המשי של סבא להיווצר מחלות גנטיות, שגרמו לכל מיני מחלות. למשל: גולם בלי פקעת שתגן עליו, מוות לפני הגעה לשלב הפרפר, ועוד. בעקבות המחלות הם לא יכלו להתרבות ולאט לאט הם החלו להיכחד. בשלב הזה התחלתי לחפש רעיונות איך להציל את תולעי המשי. ובסוף אחרי הרבה חיפושים, מצאתי זן חדש של תולעי משי, מארצות הברית והצלחתי להביא אותו לארץ. ולבסוף הרעיון להעשיר את הגנים שלהם על ידי הבאה של זן אחר של תולעי משי עבד, ובדור הבא נעלמו רוב המחלות והם הצליחו להתרבות.

משתף במידע על תולעי המשי שנלקח מאתר חרקים -עולם קטן בגדול:

"יש לא מעט חרקים שכולם מכירים, אבל יש מעט מאוד חרקים שהרבה מאוד – ילדים בעיקר – מגדלים כחיית מחמד. המפורסם מכולם הוא טוואי המשי המכונה בטעות 'תולעת משי'. הקשר בין זחלי פרפראים לתולעים קלוש ביותר ועל ההבדל בינם אפשר לקרוא ברשומה בין תולעת לזחל.

לפי מקורות היסטוריים סוד הפקת סיבי משי מגלמי טוואי המשי היה ידוע כבר לפני כ־5000 שנים. עדויות ארכיאולוגיות חדשות יחסית, מצביעות אפילו על זמנים קדומים יותר 7000-6000 שנים. בחפירות ארכיאולוגיות בסין של אתר מהתקופה נאוליטית נמצאה כוס שנהב ועליה מגולף זחל של טוואי המשי. באתר אחר על גדות הנהר הצהוב נמצאו שרידי כלי לטווית חוטים ושרדי אריגי משי. המסורת הסינית מספרת שתגלית המשי שמורה לנסיכה הסינית Léi Zǔ (המאה 27 לפנה"ס) רעייתו של הקיסר הצהוב האגדי (חואנג די) הנחשב כאב מייסד של התרבות הסינית. אחת האגדות (סיפור המופיע בעשרות גרסאות) מספרת שהנסיכה אספה בגן פקעות משי והתיישבה לשתיית כוס התה המסורתי. תוך כדי משחק היא הטילה פקעת למים החמים והבחינה בסיבי המשי שהחלו להיפרד מהפקעת. היא מצאה שסיבי המשי נעימים וחמימים למגע וגלגלה אותם על האצבע.

הנסיכה שכנעה את הקיסר לתת לה חלקת עצי תות שם היא בייתה לראשונה את הזחלים ואספה את הפקעות. היא למדה לסלול את הסיבים לחוטים שהתאימו לטווית בד משי. מיחסים לה גם את המצאת נול הטוויה לאריגי משי. Léi Zǔ חלקה את התגליות עם בני עמה והידע פשט עם הזמן לכל רחבי סין. כמה אמת באגדות כנראה לעולם לא נדע, אבל ההיסטוריה מעידה שסין הייתה התרבות הראשונה שהשתמשה במשי לייצור מוצרי טקסטיל".

הזווית האישית

יהונתן: היה לי כיף ללמוד המון דברים חדשים על תולעי המשי, ועל סבא, וכמה הוא יודע עליהם. זאת הייתה חוויה משפחתית כיפית מאוד, והייתי שמח לעשות זאת שוב.