מאגר סיפורי מורשת

אני יצחק חינסקי, נולדתי בתאריך 17.07.1948, שנת הקמת מדינת ישראל. נולדתי בבית חולים בלינסון בפתח תקווה.

קראו לי יצחק כי הייתי הבן הבכור של הוריי על שם סבי יצחק חינסקי ז"ל שנולד בפולין. אמי שושנה, לבית חומסקי, נולדה בת"א בשכונת נווה צדק. שושנה אמי למדה בבית ספר לבנות, שהיום נקרא מרכז סוזן דלל. לאחר סיום לימודיי ביסודי המשכתי ללמוד בבית ספר תיכון מקווה ישראל שהיה בית ספר חקלאי.

אמי הייתה עקרת בית ודאגה לגידול הילדים ולימודיהם, עזרה להם בשיעורי הבית, דאגה לניקיון ומזון. היא הייתה מארחת בשמחה את בני המשפחה המורחבת. בשבתות ובחגים אמי הייתה מכינה מאכלים טעימים ומפנקים לכולם.

לאבא שלי קראו יוסף חינסקי ז"ל שנולד בפולין בעיירה בפולין שנקראת סקולקה בשנת 1912. במשפחתם היו חקלאים  והייתה להם חווה חקלאית לגידול פירות וירקות. מהפירות והירקות שגידלו גם אכלו וגם מכרו והרוויחו כסף. את התוצרת היו מוכרים בשוק העירוני. אבא שלי, יוסף, היה כילד נוסע עם אחיו הגדול עם עגלה וסוס מהכפר לשוק העירוני ומוכר את התוצרת שם בשביל המשפחה.

כמו כן, סבתי הייתה מכינה צעירים וצעירות יהודיים להכשרה ולימוד חקלאי בחווה, כדי להכין אותם לעלייתם לארץ ישראל כדי שיידעו איך לעבוד בחקלאות בצורה הנכונה. אותם צעירים עבדו אצלהם בחווה ולאחר מכן עלו לארץ.

אבי יוסף, בגיל 15 עלה לארץ לבדו. בישראל כבר היו שני אחיו הבוגרים שעבדו בחקלאות. אח אחד בכפר מלל הקים חווה חקלאית. ואח שני בכפר חיים גם כן הקים חווה חקלאית גדולה מאוד עם תרנגולות, פרות, מטעים שונים של עצי הדר ופקאנים. אבי יוסף התחיל לעבוד בפרדסים ברעננה. ביום חפר גומות לעצים ובלילה השקה את העצים. התשלום שקיבל היה 2 ביצים, כד חלב ולחם. תוך שנה הצליח לקנות חומרים ובנה בעצמו צריף מעץ ברעננה וגר שם.

לאחר מספר שנים התגייס לצבא הבריטי ונלחם בקרב אל-עלמיין במדבר סהרה באפריקה. שם יוסף אבי נפצע מהפצצה של מטוס גרמני במלחמת העולם השנייה ואז עבר לאיטליה. הוא השתקם מהפציעה ונהיה נהגו האישי של הרב הצבאי היהודי שאתו היה בנסיעות בכל רחבי איטליה. לאחר שחרורו מהצבא, כדי לעקוף את האיסור של האנגלים להביא יהודים לארץ, היה נוסע לפולין, מתחתן בצורה פיקטיבית עם נשים וחוזר לארץ כדי להביא אותן ושוב נוסע כדי להביא נשים נוספות.

לאחר מספר שנים הכיר את אמי, שושנה חומסקי והתחתן אתה. אני הייתי הבן הבכור, אחריי נולדו להוריי עוד שלוש בנות: שרה, רחל וניצה.

אבי הקים עם שותפים מפעל למרצפות ברמת-גן קרוב לבית מגורנו. אני גדלתי ברמת-גן, שם היו לי חברים איתם שיחקתי בבניית עגלות שהיינו נוסעים איתן במורד הרחוב. ברמת-גן הלכתי לתנועת נוער, הנוער העובד והלומד והיו לי שם חברים רבים. מאוחר יותר, עברנו לגור בפתח-תקווה בבית גדול יותר. אבי היה דואג להביא לנו את מצרכי המזון וכל צורכי הבית.

בזמן הלימודים בפנימייה יצאנו לתחרויות שייט וכמעט תמיד הקבוצה שלנו הייתה המנצחת. אני למדתי בבית ספר יסודי בפתח תקווה ע"ש גורדון ולאחר סיומו עברתי לתיכון פנימייה מכמורת. במכמורת למדתי ימאות כי אהבתי את הים ורציתי ללמוד משהו מיוחד.

כשמלאו לי 17, בסיום הלימודים הפלגתי לפני הצבא בצי הסוחר עם מכלית לרוסיה להביא דלק לארץ מנמל אודסה. טיילנו עם הצוות באודסה והתארחנו שם למרות המשטר הקומוניסטי ששלט שם. לאחר מכן, הפלגתי לאמריקה עם אוניית המסע יפו. כשהגענו נסעתי לטייל בניו יורק וביקרתי בני משפחה שגרו בארה"ב ולא נפגשתי איתם קודם. הפגישה עימם הייתה מרגשת מאוד עבורי ועבורם.

שירות צבאי

בגיל 18 התגייסתי לצה"ל לחיל הים ושירתתי בנחתות בזמן מלחמת ששת הימים. בזמן זה הודיעו לי על פטירת אמי שושנה. בביתי נותרו שלוש אחיותיי הקטנות.

בהמשך שירותי, לאחר המלחמה עברתי לשרת ספינות סיור בראס סודר שבסיני כמפקד ספינת סיור. לקראת סוף השחרור, נבחרתי כחייל מצטיין לנסוע לקניה שבאפריקה כדי להביא אנייה לארץ. הנסיעה לקנייה ארכה חודשיים והייתה מרתקת ומעשירה. ביקרנו שם בספארי האפריקאי ונהנינו מאוד.

לאחר הצבא קרא לי אבי שאבוא לעזור לו בתפעול המפעל למרצפות. השתלבתי בעבודה בייצור, בתחזוקת המכונות ובניהול המפעל. לאחר שהמפעל נסגר, עברתי לעבוד במפעל לרצפות עצמון בפתח תקווה והייתי שם מנהל הייצור. בשנים בהן עבדתי במפעל עצמון הכרתי את עמליה שיף. בשנת 1971 נישאנו וגרנו בפתח תקווה. עמליה למדה בפתח תקווה ביסודי ובתיכון המשיכה ללמוד בסמינר למורות וגננות. עמליה עבדה כגננת עירונית בפתח תקווה שנים רבות.

לימים נולדו לנו ארבעה ילדים: יובל, שני, שלומית ואסף. דאגנו כל השנים לגידולם וחינוכם והדגשנו להם שחשוב מאוד להתמיד ולהתאמץ בלימודים כדי שיצליחו בחיים. יובל הבן הבכור למד הנדסת תוכנה ומחשבים ועוסק במקצוע זה. הוא התחתן עם אילנית פישר שגם למדה ועובדת בהנדסת במחשבים. להם שלושה ילדים מדהימים, מוכשרים, חרוצים ובעלי הישגים בלימודים ובספורט שהם מאוד אוהבים.

שני הבת למדה שיווק וכלכלה. אחרי שירותה הצבאי נישאה ויש לה שני ילדים שלומדים ומצליחים יפה בלימודים. שלומית, הבת שלנו מגיל צעיר למדה בלט ומחול. בגיל מאוחר יותר המשיכה ללמוד בסמינר למורים ועוסקת כמורה למחול בביה"ס יסודי ובמתנ"ס. שלומית מלמדת ילדות מגיל 4-18 להופעות ריקוד מרהיבות. היא נשואה לאריאל ולהם שלושה ילדים מקסימים. אסף הבן הצעיר למד הנדסת מכונות ועובד בחברת מחשבים המייצרת חלקים למכונות. בשבתות ובחגים אנו נפגשים עם הילדים ושמונת הנכדים שלנו. אנו תמיד שמחים להיפגש, לדבר ולצחוק ולהעביר חוויות.

התחביב שלי הוא להפליג בספינת מפרש עם חברים או בני משפחה בנמל תל אבי. אנו משכירים שפינת מפרש ושטים לכמה שעות וחוזרים. בימים אלו אני ואשתי בפנסיה. במשך היום אנו הולכים להרצאות במתנ"ס ומשתתפים בכיתת גמלאים של העיריה, בשמיעת של הרצאות וטיולים. לעתים אנו משתתפים באירועים של בית הספר התיכון בו אנו לומדים. מדי פעם אנו הולכים להצגות, להופעות ולסרטים. אנו גם משתתפים בטיולים ובנופשים של הסתדרות המורים.

הזוית האישית

סבא יצחק: נהנתי מאוד לשבת עם נכדתי נטע ולספר לה את תולדות משפחתי.

נטע: היה לי כיף להכיר את תולדות משפחתי.