מאגר סיפורי מורשת

שמי תמרה עגן לבית וייסלברג, אני משתתפץ השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סיפור משפחתי ומנציחה אותו במאגר המורשת יחד עם נכדתי, אלה.

משפחתי היא במקור מבוקובינה, חבל ארץ ש"עבר הרבה ידיים" במשך ההיסטוריה: טורקיה, אוסטרו-הונגריה, רומניה ורוסיה.

מימין: סבא וסבתא טודרס, משמאל: המשפחה של רוזה טודרס

סבי מצד אבי לחם במלחמת העולם השנייה.

סבא עם משפחתו

המשפחה גרה בעיר צרנוביץ, בירת המחוז. לפני מלחמת העולם השנייה היהודים היו שליש מאוכלוסיית העיר.

העיר צרנוביץ

הוריי, רוזה וזיגפריד

הוריי הכירו בלימודי המשפטים באוניברסיטה של צרנוביץ והתחתנו בשנת 1939. אבי היה בנוער הציוני – העתיד. הם התחתנו וחיו חיים שמחים מוקפים במשפחה גדולה ואוהבת.

עם פלישת הנאצים הגרמנים יחד עם הרומנים השותפים שלהם, נרצחו מאות יהודים, ביניהם סבי מצד אמי, הוא נרצח בבית הכנסת. רבים מהיהודים גורשו לטרנסניטריה וחלקם הגדול מצא את מותו באירועים. ליהודים שנשארו בעיר הוקם גטו והוחמרו הגזרות שהוטלו על היהודים. הוריי עבדו בעבודות כפייה עבור תעשיית המלחמה. האח הצעיר של אמי, יצחק טודרס, שהיה קומוניסט, ברח והצטרף לצבא הסובייטי. לימים אבדו עקבותיו, עד לשנת 1968 – כשאמי הצליחה לאתר אותו באמצעות הצלב האדום בכפר ששמו גרוזניצה ודאגה להעלות אותו ואת אשתו ארצה.

רצ"ב המסמך שהגישה לצלב לאדום על מנת לאתר את אחיה:

הוריי

עם סיום המלחמה הוריי ברחו לרומניה והשתקעו בבוקרשט .וכך מתחיל הסיפור שלי, תמרה וייסלברג. נולדתי בשנת 1946. גדלתי בחברת ילדים, רובם לא יהודים. למדתי בבית ספר רומני. חגגנו יחד חגים יהודים ונוצרים – בפסח אכלנו מצות וגם ביצים צבועות. בחורף חגגנו חנוכה ועזרנו לחברים לקשט את עץ האשוח. בבית הספר הייתה לנו תלבושת אחידה עם עניבה של נוער קומוניסטי, הבנות לבשו סינר שחור ובחגיגות לבשנו סינר לבן.

בשנת 1960, הוריי, שהיו ציונים – החליטו לעלות לארץ. מאותו רגע אבי פוטר מהעבודה במכון הטכנולוגי בו הוא עבד כמתרגם ואז התחילו חיים קשים של חוסר. התקיימנו בקושי בזכות חבילות מזון ובגדים שקרובים מהארץ שלחו לנו. את אותן חבילות מזון ובגדים, הוריי מכרו. חלמתי מדי פעם לקבל את אחד הבגדים היפים שנשלחו אלינו, אך זה לא קרה. עזרה נוספת קיבלנו מחברים של הוריי שלקחו עבודות על שמם כדי שאבי יוכל לתרגם בבית, וחברותיי שהלכו להביא את העבודות ולהחזיר אותן. אם הדבר היה מתגלה היה צפוי להם מאסר. כך שרדנו חמש שנים קשות עד לעלייתנו לישראל בשנת 1964.

אני עם שכנים וחברים

בשנת 2023 עשינו טיול שורשים עם כל המשפחה כדי שהילדים והנכדים יכירו את חבריי ואת נוף ילדותי, וכך סגרנו מעגל.

המשפחה בטיול השורשים

הזוית האישית

סבתא תמרה: לשחזר את חוויות העבר תוך כדי סיפורו לנכדתי הייתה חוויה מרגשת ובמידה מה מטלטלת, להיזכר בתלאות שעברה משפחתי לאורך הדרך.

אלה הנכדה המתעדת: בזכות התוכנית שמעתי על המשפחה והתחברתי יותר לסיפור המשפחתי, התחברתי יותר לסבתא ולמדתי דברים חדשים.