מאגר סיפורי מורשת

שמי רוני בר צורי, נולדתי במאי 1946 בתל אביב בישראל. כשהייתי בת שנתיים הייתה הכרזת העצמאות שסבא שלי (דוקטור ניר) השתתף בה, פרצה מלחמת העצמאות ולכן לא חגגנו את יום הולדתי. גדלתי ברמת גן, למדתי בתיכון בליך ואחר כך באוניברסיטת תל אביב סוציולוגיה ומדעי המדינה, שם פגשתי את עמי בעלי. נישאנו, נולדו לנו שני ילדים ואחר כך שישה נכדים.

סבא של סבא עלה בזקנתו לישראל כדי להיקבר בארץ הקודש והוא קבור בהר הזיתים. הוא היה סוחר ומוסמך רבנות. אבא של סבא נולד בוינה ואחר כך עבר לורשה. הוא היה מוסמך רבנות ובעל מפעל לנעליים. המקור של שם משפחתו – רפאלקס – הוא כנראה בגלל הבית שהסבא רבא גר בו, שהיה מול כנסיית רפאל הקדוש. הוא עלה לישראל ב-1907 כבר זקן, כדי להיקבר בארץ הקודש אבל לפני כן הוא קנה בית ברחובות ומטע שקדים וחי שם עד שנפטר.

סבא שלי נולד ב-1884 ועלה לארץ בשנת 1925 ביחד עם סבתא שלי, אמי ואחותה. בתחילה הם התישבו ברחובות בבית של הסבא רבא ואחר כך עברו לתל אביב.

אימא שלי, חנה אבנור, נולדה ב-1919 בפולין אבל עלתה בגיל מאוד צעיר, למדה בתל אביב בגימנסיה הרצליה ואחר כך למדה בבית הספר למשפטים בירושלים בתקופת המנדט. היא נישאה לאבא שלי ונולדו להם שלוש בנות. מאוחר יותר התמנתה לשופטת ונשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב. אימא שלי עבדה כעורכת דין בפרקליטות מחוז תל אביב ולימים התמנתה לשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב ולנשיאת בית משפט זה. בעבודתה זו הדגישה את ערכי שמירת החוק ונודעה כשופטת קשוחה שלא ויתרה על ענישה למי שנמצא אשם. בשנת 1998 בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות, הדליקה אמי משואה כנציגת מערכת המשפט בישראל, והשופטת הראשונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

השמות במשפחתנו

כשנולדתי, במאי 1946, סבא שלי רצה שיקראו לי לספציה, זה נמל באיטליה שבו הוחזקו המעפילים על ידי הבריטים לפני הגירוש חזרה לאירופה. סבא עם ראשי הישוב החליטו על שביתת רעב עד שהבריטים יאפשרו למעפילים לחזור. זה היה באפריל, חודש לפני לידתי ובגלל זה הוא רצה שיזכרו את האירוע הזה באמצעות השם שלי. למזלי, אימא שלי התעקשה לבחור בשם ישראלי צעיר וקראו לי רוני.

בכלל, השמות במשפחה היו תמיד נושא לוויכוח; אחותי הצעירה נולדה ב-7 לנובמבר וסבא ניר רצה שיקראו לה רבולוציה (מהפכה) כי ב-7 בנובמבר 1917 הייתה המהפכה הרוסית, שסבא השתתף בה כמהפכן בזמן שהוא למד משפטים בסנט פטרסבורג ברוסיה.

לבן שלנו קראנו ניר, על שם סבא שלי דוקטור נחום ניר רפאלקס. למעשה זה שם פסבדונים שמורכב מראשי התיבות של שמו: נחום יעקב רפאלקס. רצינו שבמשפחה יזכרו את סבא ניר שלימים, בשנת 1959, היה יושב ראש הכנסת השלישי.

ילדתי את בתי הבכורה באותו היום בו אחותי ילדה את בתה הבכורה וקראנו לבנות דפנה ודנה, על שם שני ישובי חומה ומגדל – קיבוץ דן וקיבוץ דפנה שעלו על הקרקע באותו התאריך.

הנה עוד סיפור

כשאימא שלי הייתה ילדה והם עלו לארץ, סבא היה עורך דין אבל בגלל שהוא היה סוציאליסט הוא לא רצה לקחת כסף (שכר טרחה) מהאנשים שפנו אליו שיעזור להם. סבתא הייתה רופאת שיניים נודדת, נסעה בין הקיבוצים בעמק יזרעאל וטיפלה בכל כאבי השיניים שלהם. באותה תקופה אימא שלי ואחותה היו ילדות חוץ בקיבוץ בית אלפא. בקבוצת הילדים עם אימא שלי היה גם יגאל מוסינזון, הסופר שכתב את סדרת חסמב"ה, שבזמני כל הילדים קראו. אימא שלי אמרה שהמערה הסודית בחסמב"ה זאת מערה שהייתה בשדות הקיבוץ ועל זה כל הסיפור.

עוד זיכרון קטן

כשהייתי ילדה קטנה לא היה כזה שפע (בתקופת הצנע), לכל ילד קנו פעם בשנה נעליים סגורות לחורף וסנדלים לקיץ. יום אחד בקיץ, שיחקנו מחבואים בשכונה ברמת גן ואחותי מיהרה להתחבא במשחק ואיבדה סנדל אחד. כשהמשחק הסתיים חיפשנו את הסנדל אבל לא מצאנו והיא חזרה הביתה כשרק סנדל אחד לרגליה. היא נאלצה ללכת ביתר ימי הקיץ עם נעליים גבוהות כי לא קנו יותר מזוג אחד.

סיפורון  נוסף מבית ספר יסודי

הייתי ילדה מאוד ממושמעת, הכנתי תמיד שיעורים ומעולם לא הפרעתי. פעם, באחת מחופשות בית הספר, קבענו עם הילדים מהכיתה ללכת מבית הספר ברמת גן אל הפארק הלאומי ברמת גן וחלק מהילדים לא הגיעו בזמן למפגש. מכיוון שלא היו אז טלפונים ניידים, לא היה לנו איך להודיע לילדים שאיחרו שהלכנו, אז כתבנו בגיר צבעוני על קיר בית הספר: "הלכנו לפארק בואו אחרינו". והם אכן הגיעו אחרינו, אבל כשחזרנו אחרי החופש חשכו עינינו :הכתובת התנוססה על הקיר והמנהלת מאוד כעסה ושאלה מי כתב את זה. אני לא כתבתי את זה, אבל כמובן שלא הלשנתי על מי שכתב וכל הכיתה קיבלה עונש קבוצתי.

עוד מספר עובדות על משפחתנו

סבא ניר, למרות שהיה איש ציבור עסוק ובעל תפקידים בכנסת במפלגה, אהב מאוד את הנכדים שלו. הייתה לו סבלנות להסביר לכל אחד מאיתנו בשפה שנבין כל מיני נושאים שקשורים בפוליטיקה בכלכלה ובחברה בישראל. כשהייתי בת 12, סבא ניר שאל אותי מהי השקפת העולם שלי וכעס קצת כשאמרתי שעוד אין לי השקפת עולם. הוא ישב איתי כמה שעות טובות וסיפר לי על מפלגת פועלי-ציון שהוא היה ממייסדיה ועל עקרונות המפלגה, שהייתה מפלגה חברתית של תנועת הפועלים בארץ ישראל.

סבתא סבינה הייתה רופאת שיניים. היא עלתה לארץ והייתה רופאה נודדת בין קיבוצים בארץ. כשאני נולדתי היא כבר הייתה בפנסיה, אבל החדר עם המכשירים נשאר אצלה בבית (קראנו לו חדר חושך). כיון שהייתי אכלנית גרועה היו סוגרים אותי בחדר החושך עם צלחת המרק עד שהצלחתי לסיים לאכול. אז נדרתי שאני את הילדים והנכדים לעולם לא אכריח לאכול, אבל כיוון שחלקם הם גם אכלנים גרועים, אני משכנעת אותם במשחקים ובהבטחות לפרס אם יסיימו את הארוחה.

סבא ניר נבחר למועצת המדינה הזמנית וביום 14 למאי 1948 נכח במעמד הכרזת העצמאות על ידי דוד בן גוריון וחתם על מגילת העצמאות. לימים נבחר לכנסת הראשונה, היה סגן יושב ראש הכנסת ויושב ראש ועדת חוקה חוק ומשפט. בשנת 1959 נבחר להיות יושב ראש הכנסת השלישית.

תעודה המקנה לחבר הכנסת נסיעה חופשית בתחבורה ציבורית

סבא ניר הקדיש לי זמן רב בשל היותי הנכדה הבכורה במשפחה והעשיר את עולמי בידע היסטורי על תולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל ובהקניית ערכים של שוויון וצדק כחלק מהשקפת העולם הציונית והסוציאליסטית שלו.

אני עם סבא ניר

הזוית האישית

סבתא רוני: הייתה לי חוויה נעימה לספר לאורי הנכד האהוב על תולדות משפחתנו ועל הקשר של סבא לתולדות מדינת ישראל מאז הקמתה, על הכנסת ועל התרומה של סבא שלי ושל אימא שלי למערכת המשפט בישראל.

אורי: הייתה לי הזדמנות ללמוד על תולדות המשפחה שלנו ועל סבתא שלי כשהייתה צעירה ואיך המשפחה שלנו מחוברת למדינת ישראל.

סבתא כיום