מאגר סיפורי מורשת

שמי רות אובר, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת התכנית הבאתי לקבוצה דרכון פלסטיני, עליו ובאמצעותו הייתי רוצה לספר.

בשנים לפני קום מדינת ישראל, חלוצים וציונים הגיעו מכל קצוות תבל לבנות את הארץ ולגור בה. ביניהם היה אבי, שעלה בגפו מטהרן שבאירן. הוא התיישב בעיר חיפה, בה הוא עסק ביבוא של רהיטים דמסקאים מלבנון. על מנת לנסוע ללבנון היה עליו להוציא דרכון פלסתיני שהונפק על ידי הבריטים ששלטו אז בישראל.

הדרכון של אבי 

באותה תקופה, דודי, שאז גר בחדרה, נסע לבקר את משפחתו בפולין. הימים היו ימים קשים ליהודים בפולין, עקב ההסתה העם הפולני, שגרמה ליהודים לחשוב על עלייה לארץ ישראל. אמי, שהייתה בתנועת נוער ציונית, החליטה לעלות לארץ עם דודי ועזבה את משפחתה בפולין. לימים היא הכירה את אבי והם נישאו.

אני הגעתי לאוויר העולם בשנת 1943, אז היו ה"מאורעות" בארץ. אנחנו עברנו לגור בנתניה, כיוון שחיפה הייתה עיר מעורבת – ערבים ויהודים, ולכן הוריי החליטו לעבור לגור בעיר אחרת. בשנת 1948, קמה מדינת ישראל ופרצה מלחמת השחרור. בזמן המלחמה, אנחנו כילדים חווינו במלחמה הזאת תקופה מאוד קשה: אסור היה לצאת לשחק, על החלונות הדביקו ניירות דבק שלא יתפוצצו הזגוגיות, נאמר לנו לא לגעת בחפצים חשודים ברחובות.

זכור לי מקרה מסוים מילדותי הקשור לתקופה ולאותן אזהרות: ביום בהיר אחד יצאנו לשחק בשדה ליד הבית שלנו ופתאום הבחין אחד מהבנים בחפץ "עגול קטן ושחור" ואז החל ויכוח אם לגעת או לא. הוחלט לקרוא לאחד ההורים לבדוק את החפץ והסתבר למזלנו שהחפץ היה רימון שלא התפוצץ. ההורה קרא למשטרה לבוא ולסלק את החפץ מין השדה ובכך מנענו אסון גדול.

למצגת "גלגולם של חפצים" שהוכנה במסגרת התכנית: 

הזוית האישית

סבתא רות: היה לי לעונג לקחת חלק בתכנית הקשר הרב דורי. נהניתי לבוא לבית הספר, להיפגש ולעבוד עם נכדתי מאיה. האוירה בכיתה עם כל הסבים והנכדים היתה נעימה. שני תלמידים הנעימו בנגינתם בכל מפגש. ההוראות לשלבי העבודה היו ברורות והתהליך היה מלווה בשיח משותף, במשחקים וחקר אחת על השניה. תכנית חשובה וערכית!

מאיה: היה לי מאוד מהנה לעבוד, הרגשתי שהכרתי את סבתי יותר לעומק. נהניתי מאוד לכתוב את סיפורו של חפץ, חפץ ששמור אצל סבתא רות עד היום והוא יקר לליבה מאוד. וכמובן נהניתי מכל התכנית, מהתהליך, מהמפגשים המשותפים ומכתיבת סיפור העשור של סבתי רות.