מאגר סיפורי מורשת

שמי אורלי שמעונוביץ, נכדתי יהלי פרננדס ואני משתתפות בשמחה בפרויקט הקשר הרב דורי המספר את תולדות משפחתנו  שהגיעו מבולגריה ומגרמניה בעת כניסת הנאצים לבולגריה ותחילת התעללויות ביהודים בגרמניה.

אימי הגיעה מבולגריה מהעיר הבירה סופיה שבה נולדה, בעלייה בלתי חוקית לארץ עם אונייה PAN YORK  ואבי הגיע מגרמניה מהעיר דיסלדורף שבה נולד, ועלה בבריחה מהתעללויות הנאצים ביהודים.

אמי- לורי בנטוב

אמי באה ממשפחה אמידה הייתה להם חנות עצמאית, חנות ייבוא ומכירה סיטונאית של פירות הדר למיניהם  פירות שונים שהם ייבאו מאיטליה, יוון, ואף מישראל. למשפחתם היה בית רחב ממדים במרכז השכונה היהודית בסופיה. הייתה להם חצר אחורית גדולה ומשרתים. כל המשפחה הורים, סבים, ילדים ונכדים גרו סמוך אחד לשני וחגגו ביחד את כל חגי היהודים. מדי שנה הייתה נוסעת המשפחה המורחבת לחופשת קיץ לעיירה בחוף הים השחור

לורי עלתה מסופיה היא עיר הבירה של בולגריה

אמי

אמי למדה בבית ספר של נזירות שנחשב בעבר לבית ספר פרטי וברמה גבוהה כדי לקבל חינוך טוב. המשמעת בבית הספר הפרטי הגרמני הייתה קשה ולימדו אותה נזירות. האוירה בבולגריה הייתה שלווה ורגועה עד שבשנת 1938 כאשר עלה היטלר לשלטון החלו ההתנכלויות ופרעות ביהודים, על תלמידים זרקו ברחוב דברים, ומעת לעת החמיר המצב. בשנת 1939 החלה פעילות פוליטית ונחקקו חוקים שמנעו מהיהודים זכויות רבות, בתחילה נשללה זכות ההתארגנות אח"כ הגבלת התנועה הבין עירונית.

בשנת 1942 החלה החקיקה נגד הגבלות נוספות בשטח בזמני השהיה מחוץ לבית, נקבע שאסור ליהודים לנוע ברחובות בין השעה 21:00 לבין 6:00 בבוקר,  החרמת כלי תקשורת שלא יוכלו לדעת מה קורה, החרמת כלי נסיעה כמו אופניים. אח"כ נשיאת סימן בצורת מגן דוד תפור על הבגד. (התלאי היה עשוי מחומר שעשו כפתורים).

כולם היו צריכים להכריז על רכושם, כספים בבנקים הושמו תחת פיקוח, אסור היה למשוך מעל סכום מסוים, הפקיעו להם את החנויות ונאסר עליהם להעסיק גויים …. ז"א שנאלצו להיפרד ממשרתים ומטפלות שחיו איתם ושהיו למשפחה.

עם עליית המשטר הקומוניסטי בבולגריה החל הברחת הנערים והנערות …. הכל היה מסודר עם השלטונות הגבוהים. הכל היה בסודי סודות.

ההורים שלחו את ילדיהם עם נערים שהיו מעט יותר גדולים מהם. על מנת להצילם ולא ידעו ההורים אם ומתי יפגשו.

הילדים התאספו עם תעודות הזהות שלהם וגם עם תעודות האזרחות הבולגרית, שמיד נלקחו מהם. הילדים הועמסו על משאיות משם עם רכבות משא ותוך כמה ימים היגיעו לנמל בורגס. הם היגיעו בשעת ערב, עמדו מול אוניות עצמות בגודל (בעיני אמי בתור ילדה שהאונייה נראתה לה מפלצת).

אמי ואחיה עלו ארצה בשתי אוניות נפרדות, אמי עלתה באוניה שנקראת "פאן יורק" – PAN YORK. חלק מהציוד מהחפצים שלהם נזרק לים….."נראה בעיני המלחים כמיותרים".

ציור של אוניית PAN YORK

כשעלו לאונייה חלקו אותם לשתי קבוצות אמי הייתה בקבוצת "פועלי ציון" וחלק אחר היו אנשי "ביתר", חלק אחד בחלקה הקידמי של האונייה וחלק שני בחלק האחורי. האוניות הועמסו בהרבה יותר אנשים מהמספר המתוכנן.

אמי לא ידעה לאן יגיעו? האם יתפשו ע"י האנגלים האם יגיעו לעימות אלים איתם ולאן יובילו אותם האם לארץ ישראל או לקפריסין.

האוניות יצאו לדרך מבולגריה דרך מיצרי בוספורוס, לישראל הדרך הייתה ארוכה ומלאת תלאות שסוף סוף היגיעו לחופי ישראל …..ושם חיכו להם הבריטים שהקיפו את האוניות בלי אפשרות להתחמק מהם. לאחר שהבריטים תפשו אותם ושלחו אותם בחזרה למחנות בקפריסין.

כאשר ירדו מהאונייה למטה לחוף חיכו להם שומרים, שוטרים וצבא כדי שלא יצליחו לברוח, בקפריסין שיכנו אותם באוהלים גדולים שלא היו עמידים בגשם או וברוח. משך הזמן ששהו בקפריסין ללא תנאים מינימליים היה בסביבות 7-8 חודשים.

מחנה אוהלים בקפריסין – אמי לורי באמצע

אמי לורי (שניה מימין)

כשהגיעו אמי ואחיה לארץ לנמל חיפה ומשם ישירות לפרדס חנה, אנשי הסוכנות קיבלו את פניהם וחלקו אותם לאוהלים.

נתנו להם תעודות זהות, תעודת עולה ופנקס לקבלת אוכל. אמי עברה לגור אצל קרובים ואח"כ עברה לגור בבית החלוצות בתל אביב עם עוד בנות. במקום הזה שהו עולות חדשות במשך זמן מוגבל. אמי למדה תפירה ועבדה כתופרת וזה עזר לה להיקלט בארץ והתרגלה לשפה העברית ולמנהגים. לאחר מס' שנים היגיעו גם הוריה לארץ ושוכנו בשכונה בלוד.

תחביביה של אמי: לאמי היו תחביבים רבים עבודות יד, תפירה רקמה, ציור.

במשך כל השנים אמי ואחיה ביחד עם עוד מספר בני משפחה חקרו בדקו ויצרו אלבום שורשים שיישאר לדורות הבאים שהתחילו מגירוש ספרד עד נעזרו ואף פנו ללישכתו של נשיא המדינה לשעבר מר יצחק נבון אשר גם הוא עסק בתולדות יהודי ספרד, וכן חיפושים באינטרנט באתרים שונים ועד יומם האחרון שכולל את הנכדים והנינים כולל משפחת פרננדס.

חלק אקטואלי מאלבום השורשים שעשו על הדור שלנו

אבי חיים עלה לארץ מדיסלדורף שבגרמניה

אבי חיים גרשנוביץ

אבי חיים גרשנוביץ נולד בגרמניה בעיר דיסלדורף בן בכור לעוד אח ואחות. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1933 המשפחה הייתה משפחה אמידה בעלי מפעל טקסטיל. ממשפחה רבנים. בבית דיברו רק גרמנית, הם עלו לארץ אחרי התנכלויות שהחלו ביהודים ואף הנערים הגרמנים היכו את אחיו של אבי מכות נמרצות שבעקיבותם אושפז בבית חולים. הם עזבו הכל ועלו ארצה ללא כלום, בארץ המשפחה החלה את צעדיה מהתחלה וניסו את מזלם בעסקי מסעדנות, פתחו מסעדה קטנה בתל אביב לפרנסתם הסבתא בישלה והסבא הגיש. עבדו מבוקר עד ליל. היו הורים ועוד שני ילדים. שגדל אבי הוא התגייס לאצ"ל ואחיו ללח"י, זוכרת תמיד את סיפוריה של סבתי על הלחימה כגיבור של אבי בבריטים. הם השתמשו בכח  ונשק. היו מתאמנים בירי באקדח ובזריקת רימונים על יעדים. אחר כך הקימו לעצמם בתי מלאכה ליצור נשק ויצרו אפילו מוקשים לפיצוצי מסילות רכבת. וככה המשיכו עד הקמת המדינה הם ראו את עצמם כחיילים בצבא. והבריטים ראו בהם כטרוריסטים ולכן נלחמו בהם.

תמונות של אבי חיים גרשנוביץ מתקופת האצל (שני משמאל) אבי חיים גרשנוביץ עם הרובים שלהם (ראשון משמאל)

התחביב של אבי היה מכונית תמיד שמר טיפל וניקה, וגם איסוף מטבעות ושטרות ישנים

השטרות והמטבעות עוברות מדור לדור ליהלי הם עברו מהסבא רבא לסבתא ולנינה לפני כחצי שנה.

אבי ואמי הכירו אחד את השני אצל חברים ששידכו ביניהם, ולאחר מספר חודשים התחתנו ונולדו אני ואחי.

לורי וחיים ביום חתונתם בתאריך 15.9.1955

אבי עבד בחברת הגז "פזגז" בקבלת קהל ובקופה. אמי עבדה בחנות "משכית" חנות של רות דיין,  חנות שמכרה את תוצרתה לתיירים, אמי לבשה את בגדי החנות כדי לייצג אותם.

הזוית האישית

אורלי: כל שבוע חיכינו למפגש המשותף שלנו לעבוד ביחד לשהות רק שתינו לבד בלי קולות רקע, בלי שיקחו מאיתנו אחת מהשנייה את תשומת הלב. אני מבחינתי ויתרתי על הכל כדי שאוכל להגיע למפגש גם אם זה עולה במחיר ויתור אישי יציאה מוקדמת מהעבודה, קדוש.

יהלי: אני נהניתי לשמוע את הסיפורים ושיש זמן איכות עם סבתא, וחיכיתי שיגיע יום שלישי שנוכל להיפגש לשמוע סיפורים ועוד…