מאגר סיפורי מורשת

יהדות לוב

הנושא שעליו אנחנו מדברים הוא תולדות היהודים בלוב לפני מלחמת העולם השנייה, בזמן המלחמה עצמה ואחר כך, עליית יהודי לוב לארץ ישראל.

לוב נשלטה על ידי האימפריה העות'מאנית (הטורקים) עד שנת 1911. בשנה זו כבשו האיטלקים את לוב. מטרת הכיבוש הייתה לנצל את האוצרות של לוב (נפט). היחס של האיטלקים ליהודים שגרו בלוב היה תלוי בשאלה עד כמה היהודים תורמים לכלכלה של לוב. כל עוד היהודים תרמו לכלכלה היחס אליהם היה טוב.

בשנת 1934 עלה לשלטון בלוב המושל מטעם האיטלקים ושמו היה איטלו בלבו. איטלו בלבו התייחס ליהודים באיטליה יפה, עד שחלק מן היהודים החליטו לסגור את החנויות שלהם ביום שבת. מה שעשה המושל איטלו בלבו הוא צווה להכות אותם בציבור. ככל שהאיטלקים המשיכו לשלוט בלוב מצבם של היהודים נעשה יותר ויותר גרוע.

לקראת סוף שנות ה-30 האיטלקים החלו לשתף פעולה עם הנאצים ומצבם של היהודים החמיר. למשל, חוקי הגזע שנחקקו בגרמניה הנאצית היו אמורים לחול גם על היהודים באיטליה, אבל המושל האיטלקי של לוב הצליח לשכנע את ראש הממשלה של איטליה, בניטו מוסוליני, לעכב את יישום החוקים כי היהודים היו מאוד חשובים לכלכלה של לוב. בסופו של דבר הוחלט שהיהודים לא יכולים ללמוד יותר בבתי ספר תיכוניים ביחד עם תלמידים איטלקים. היהודים ניסו לפתוח בית ספר תיכון משלהם אבל לא הצליחו.

ב-1941 הגרמנים השתלטו על לוב ואז הם החליטו שכל מי שיש לו דרכון זר יעזוב את המדינה. הם גירשו את כל מי שיש לו דרכון צרפתי לתוניסיה (בתוניסיה היה שלטון מקורב לנאצים-שלטון וישי). כל מי שהיה לו דרכון אנגלי גורש לאיטליה ומשם למחנות הריכוז ברגן בלזן ואינסבורק. בזמן המלחמה היה גם זמן שבו האנגלים הצליחו לנצח את האיטלקים וכשזה קרה היהודים מאוד שמחו. כעונש החליט מוסוליני (שליט איטליה) לשלוח חלק מן היהודים של קירנאיקה (מזרח לוב])למחנות הסגר בטרפוליטאניה במיוחד למחנה ג'אדו.

בזמן המלחמה כאשר בעלות הברית הפציצו אזורים בלוב היה לפעמים שיתוף פעולה בין היהודים לבין הערבים תושבי לוב. הסיבה לשיתוף הפעולה הייתה הרצון להתגונן מפני ההפצצות. יהודים שהיו להם קשרים כלכליים עזרו לערבים והשיגו עבורם אוכל.

ב-1945 בסוף המלחמה הערבים תושבי לוב רצו להשתלט על כל הכלכלה שהייתה בידי היהודים ולכן, הם התחילו בפרעות. הפרעות נגד היהודים התחילו ב-4 בנובמבר 1945. בפרעות האלה הערבים שרפו בתים של יהודים, בתי כנסת וספרי תורה.

האנגלים ששלטו עכשיו בלוב לא עזרו ליהודים אלא כעבור 5 ימים. בפרעות האלה נהרגו למעלה מ-100 יהודים.

היהודים חיו בלוב עד הקמת מדינת ישראל ב-1948. ב-1949 האנגלים הירשו ליהודים  לעזוב את לוב ולעלות לארץ ישראל. רוב היהודים (כ-8000) אכן עזבו את לוב אבל חלק לא הגיעו לארץ ישראל אלא לאיטליה ולמקומות אחרים. עליית היהודים ב-1949 הייתה מרגשת מאוד. היהודים מסרו לנציגים של הסוכנות את ספרי התורה שהיו להם ועלו על האוניות לארץ ישראל. עם העלייה התחילו היהודים לשיר את "שירת הים". בלוב נשארו 4000 יהודים שהיו ברובם סוחרים עשירים שלא רצו לבוא לארץ ישראל, שהייתה בשנת 1949 במצב כלכלי קשה. מה שקרה בסופו של דבר שהיה להם קשה לצאת מלוב. המלך של לוב (אידריס) שעלה לשלטון בשנת 1952 התייחס אליהם יפה והוא התיר להם לעזוב את לוב. חלק באמת הגיעו בסוף לארץ ישראל. שאר היהודים לא הגיעו ובתקופתו של קאדפי נשללו מהיהודים הזכויות שלהם ובעצם נסתם הגולל על חיי הקהילה היהודית בלוב.

במלחמת ששת הימים היו מעשים של רצח של יהודים שנשארו בלוב ולחלק מהם נכתב בדרכון שהם יהודים. זה כמובן הקשה עוד יותר על היהודים.היום אין כבר יהודים בלוב גם בית העלמין היהודי נחרב על ידי קאדפי והיהודים שנקברו בו לא נישאר להם זכר. יהודי איטליה משתדלים לשמור על זכר היהודים שנקברו בבית העלמין היהודי ועורכים אזכרה להם.

אני, לאה שילה, בתם של משה וטוני פלח ז"ל שעלו לארץ ישראל מלוב בשנת 1949. אבי משה פלח ז"ל סיפר רבות על הפרעות של 1945 ועל שכנים שלהם בלוב, שנרצחו ובתי כנסת שנשרפו בפרעות 1945. קרובי משפחה שלנו, תושבי בנגאזי שבקרייניקה, היו בין היהודים שנשלחו למחנה הריכוז ג"אדו בטריפוליטניה.

הזוית האישית

לאה שילה: רציתי להגיד תודה למורות המובילות את הפרויקט ולילדים אריאל חסן ואליה שלמה כהן ששיתפו פעולה ועבדו לאורך כל הפרויקט. הצוות והתלמידים אפשרו להעלות את הסיפור של יהודי לוב בתקופה זו לתודעה וכן, את הסיפור של המשפחה הפרטית שלי.