מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי תמי בר-זאב, תאריך לידתי הוא 9.8.1949. נולדתי בבית החולים אסותא בתל אביב. בת שניה לאירן ובזיה אברהם פולישוק שזכה להינצל ולחיות עקב היותו כנר מצטיין.

אבי נולד בקייב שברוסיה, בן יחיד ליצחק וזלטה פולישוק. יצחק גם הוא היה כנר מעולה ואמו עקרת בית.

בעקבות הפרוגרומים נאלצה המשפחה לעזוב את ביתם ולעבור לברלין. בברלין אבא שלי גדל, התחנך והתפתח לכנר מצטיין. הוא ניגן בקולטורבנד שהוקמה לאחר שהנצים לא איפשרו ליהודים להשתלב בתזמורת המקומית.

כבר בשנת 1934 ברוניסלב הוברמן, שהיה כנר וירטואוזי יליד פולין, ראה את השואה מתקרבת ורצה להעלות לפלסתינה נגנים כדי ליצור את מה שהוא קרא לו: "התגשמות התרבות הציונית בארץ אבות".

אבא שלי נבחר עם עוד 75 נגנים מצטיינים על ידי ברוניסלב הוברמן להיות חלק מאלה שיתאספו להקים את התזמורת הארץ ישראלית. בצער רב למדתי ששאר הנגנים באותה תזמורת שנשארו בגרמניה נספו יותר מאוחר בשואה.

הקונצרט הראשון בפלסתינה

הקונצרט הראשון בפלסטינה היה בשנת 1936 עם מנצח בעל שם עולמי: ארטורו טוסקניני, שהוזמן על ידי הוברמן. קהל רחב נכח בקונצרט הראשון כמו ד״ר חיים ויצמן, לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל.

בעשור הראשון להולדתה של התזמורת שונה שמה מהתזמורת הארץ הישראלית לתזמורת הפילהרמונית וזו הפכה לחלק בלתי נדרש מחיי האומה העברית המתחדשת בארץ העתיקה.

מהסיפורים של אבא שלי מזיכרונו, בטקס של הכרזת המדינה בתל-אביב ע״י דוד בן גוריון בשנת 1948, התזמורת הייתה כמובן זו שניגנה את ״התקווה״ בפעם הראשונה.

עוד סיפור שזכור לי הוא על על הקונצרט מול חיילים שישבו על חולות באר-שבע לאחר לחימה, והאזינו למוסיקה של התזמורת לאחר שנכבשה. וכמובן היו גם את הסיפורים על התזמורת שעלתה לירושלים לפני קום המדינה כדי לבצע קונצרטים – ובקופסאות כלי הנגינה העבירו נשקים בסתר.

אבא שלי זכה לנגן סולו בשרביטו של קרלו מריה ז׳וליני וזכורה לי ההתרגשות לבואו אלינו הביתה. הביקור היה צנוע על המרפסת במוצקין.

לפני יותר מעשר שנים הוזמנתי עם אחותי מאיה לבית התזמורת, זכינו להנצחת הנגנים המקסימים.

בילדותי לא הרגשתי שאני נמצאת סביב דמות כל כך משמעותית, אני זוכרת את אבא שלי שרוב זמנו היה עסוק בחזרות ובקונצרטים וסיפורים על נגנים ומנצחים בעלי שם עולמי. עכשיו בגילי המתקדם אני מעריכה בצל איזה אישיות גדלתי ומנסה להעביר זאת לנכדיי.

הזוית האישית

דניאלה: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא שלי בתכנית הקשר הרב דורי. הרגשתי שלמדתי על העבר שלה והיא עליי.