מאגר סיפורי מורשת

שמי הפרטי הוא מיכל, מקור שמי מהתנ"ך, הייתי אמורה על פי המנהגים דאז להיקרא ע"ש סבתי: סיניורה אוג'ני. דודתי אסתר ז"ל, לא הסכימה בשום אופן לכך והחליטה שיעניקו לי שם מהתנ"ך – מיכל. זהו שם מקורי מהתנ"ך.

אני ודודה אסתר

שם משפחתי בנעורי היה נלבונה. השם שובש כשסבי עלה ארצה מתורכיה, במקור היה השם נרבונה על שם עיירת חכמים בספרד. כיום שם משפחתי חמו. המקור של חמו הוא – בן חמו. סבא עדי החליט לקצר אותו כשהיה חייל. המשמעות-במקור – בן עמי.

נולדתי בבית החולים הקרייה בתל אביב, בכורה להוריי – ג'ינג'ית אדמונית! נולדתי בתאריך י"א בחשוון – יום פטירת רחל אמנו, 21.10.1961. נולדו לי עוד שני אחים: אחותי רבקה ואחי שלומי.

בדרך כלל חגגו את יום ההולדת שלי עם המשפחה וגם עם החברות הטובות, הנשים. בבית תמיד סמכו עלי, ידעו שאני אחראית, כל משימה שהטילו עלי ביצעתי במהירות ועל הצד הטוב ביותר.

את שנות ילדותי העברתי בעיר הרצליה, ברחוב מעונות שרה, בבית קטן אבל כיפי, חמים, היינו ארבע נפשות בבית: הוריי, אני ואחותי. אחי טרם נולד. גרנו בשכנות למשפחות חמות, בכל אחר צהרים שיחקנו ברחבת הדשא או בקדמת הבניינים במשחקים של פעם: שלושה מקלות, גולות, תופסת ומחבואים שונים, סכין תוקע (מי היה מסכים היום למשחק כזה?). לקראת הערב היינו שומעים את האמהות: "מיכלללל – הביתה…רחליייי – הביתה….". לא היה בביתנו מכשיר טלוויזיה, קיבלנו רשות חריגה לראות תוכנית אחת בלבד אצל השכנה ולאחריה – מיד למיטות!

חפצי ילדות מיוחדים שהיו אצלי – לוח וגירים בהם אהבתי לשחק כמורה בכל אפשרות שרק ניתנה לי. הייתי אוספת את ילדי הבנין ו"מלמדת" אותם בחדר המדרגות. היה לי גם אלבום של אוסף בולים מיוחדים שקבלתי מדודתי ז"ל. היו בו בולים בכל הצורות: מלבנים, מעויינים, משולשים – בולים "יקרים", בפי הילדים מאותה התקופה. אוסף נוסף שהיה לי הוא אוסף מפיות מיוחד. מפיות יפות ומיוחדות בצבעים מרהיבים, בצורות מיוחדות בכמה שכבות. היו אצלנו סדרות ספרים כמו קופיקו. ספרי ילדות שקיבלתי מבני הדודים שנהגו תמיד להביא לי כשהגיעו לבקר אצלנו. זכור לי עט פרקר שקיבלתי מאבי, ז"ל, כשהרשו לנו לראשונה בכיתה ה' לכתוב בעטים. תחביבים רבים היו לי בילדותי. קריאה מרובה, כתיבת שירים והוספת בתים לשירים קיימים, תשבצים, נגינה באקורדיון. נהניתי ממשחקי ילדות, משחקים שהייתי משחקת בקלפי ילדות שונים, משחקים של פעם – חמש אבנים, סבתא סורגת, קפיצה על חבל, גומי, שלושה מקלות, מונופול וקלאס. נהגתי לשחק בהם עם אחי, בני הדודים, חברי ילדות בביתי, על הדשא, אצל השכנים. היום מכירים את המשחקים הבודדים מאלו, יש כאלו שחזרו לאפנה כמו: חמש אבנים, מונופול.

אחד האירועים המיוחדים הזכורים לי מילדותי הוא יום בת המצווה שחגגו לי בבית. קנינו בלוקי קרח והנחנו אותם באמבטיה עם בקבוקי השתיה. הבית היה מסודר ומאורגן בשולחנות ועליהם מפות חגיגיות. הרגשתי בת מזל, לא לכל הבנות חגגו. הבית היה הומה בבני המשפחה ובבני הדודים שאהבתי.

מאכלים מיוחדים שאהבתי מהבית היו פשטידות חג טעימות, בורקס תוצרת בית, מקרוני עם גבינה מגורדת. בחגים חגגנו בחוג המשפחה, עם הדודים, בפסח חגגנו בקביעות אצל דודה רחל. כמה נהנינו ממטעמיה, מהאווירה המיוחדת והשמחה שהייתה בינינו.

שירי הילדות שאני זוכרת ואהבתי היו: קאיצ'י באלאדאס, שיר תורכי לילדים תוך כדי נענוע התינוק/ילד שישב על הברכיים, שירים בשפת הלאדינו, וגם כאלו מבוסתן ספרדי, שירי פסטיבל הזמר של הילדים בהם היו מילים נעימות לאוזן, קצב מיוחד ומקפיץ. שירים אלו נהגו לשיר סבתא, סבא, ההורים, הדודים… ואנחנו העברנו אותם במורשת גם לילדינו ולנכדינו. את השירים נהגנו לשיר בכל מפגש משפחתי, בכל ביקור עם הילדים/נכדים. היום אני נוהגת לשיר שירים אלו לנכדים שנהנים מאוד, לתינוקות שמחכים לשורה האחרונה בה נוהגים לדגדג אותם בגרונם. אני זוכרת את המילים אחת אחת!

בגן הילדים למדתי בגן ממלכתי "ציפורה". כשלמדתי בכיתות א'-ג', הגעתי לביקורים שוטפים בגן מתוך שמחה. זכרונות מהגן היו זכרונות נעימים של משחק עם חברות וחברים, אני זוכרת בבהירות את הגננת ציפורה וגבי הסייעת.

מימין: אני בגן חובה, משמאל: בפורים בגן בגיל 4, אני מלכת אסתר

בית הספר היסודי שלמדתי בו הוא ביה"ס היסודי "ויצמן" בו למדנו עד כיתה ח'. היו זכרונות נעימים מאד, הייתי מוקפת בחברות קרובות, אני זוכרת את עצמי משחקת בהפסקות עם החברות, מופיעה בטקסים ובהצגות.

למדתי בתיכון "הראשונים" בהרצליה, סיימתי 12 שנות לימודים במגמת "שירותי רווחה" – מגמה שמאוד אהבתי. למדתי בה פסיכולוגיה, סוציולוגיה, התנדבתי בגן ילדים בזמן הלימודים, הרגשתי מאד משפיעה, מסופקת, נחוצה. זכרונות נעימים שיש לי מתקופת התיכון הם מחברויות של בנות, הופעתי בהרבה מסיבות סיום כחקיינית של המורים. זכורה לי מסיבה אחת בה מחנכת של כיתה מקבילה עזבה את מסיבת כיתתה ובאה לכיתתי לצפות בי מחקה אותה בהנאה גדולה. את מסיבת סיום התיכון חגגנו בתיכון, תפרנו שמלות מיוחדות, היה אירוע גדול ומלהיב. התכנסנו כל תלמידי המחזור ברחבת בית הספר לחלוקת תעודות הסיום, לאירוע גדול ומיוחד.

חברתי הטובה ואני הלכנו באותה הדרך בצבא. שרתנו בגדנ"ע, היינו מדנ"יות (מדריכות נוער) בעיקר נוער שוליים, מדריכת כושר קרבי ומדריכת קרב מגע. כמה אושר וסיפוק היה לי.

האירוע הכי משמח שאני זוכרת מגיל הבגרות הוא מסיבת בת המצווה, אירוע שחגגנו בביתי עם כל בני המשפחה המורחבת. האירוע הכי עצוב שעברתי בגיל הילדות היה מות דודתי הצעירה, שנפטרה בלידתה. זו דודה שהייתי קשורה אליה מאד, שהייתה בראש צעיר.

תפקידים ומקומות עבודה

מקום העבודה הראשון שלי היה בבית הספר "בר אילן" בהרצליה. רכשתי את המקצוע בארץ, במכללת "תלפיות". בחרתי במקצוע זה מתוך אהבה רבה לילדים ולמקצוע מאז שהייתי קטנה, תמיד שיחקתי במורה ותלמידים, הרצון שלי היה עז לעזור לתלמידים נכשלים. עד היום אני נהנית ביותר מהעבודה. אני עדיין עוסקת במקצוע ההוראה זו השנה ה-37, ובטוחה שאתנדב לעזור לילדים בבית הספר בזמן הפרישה.

המנהגים המיוחדים שיש במשפחתנו

אנו נוהגים לאכול סעודות שבת ביחד, אכילת פלאפל משפחתית לפני בדיקת חמץ, יציאה לטיולים/ פיקניקים בחגים. את החגים אנחנו חוגגים ביחד עם הילדים והנכדים, עם הסבים והסבתות וסבתא רבתא שלנו.

מימין: ההורים שלי מזל תבל"א ושמואל ז"ל, משמאל: חמי אליהו ז"ל וחמותי מרים

החגים האהובים עלי הם ראש השנה, סוכות, חנוכה, פורים, פסח ושבועות. החגים מלווים במנהגים, מאכלים מיוחדים, משחקים עם הנכדים, שירים והביחד, לכן הם אהובים עלי. בחגים יש לנו מנהגים מיוחדים, למשל, בחג החנוכה אנחנו מדליקים ביחד את נרות החנוכה, שרים שירי חנוכה, מחלקים דמי חנוכה ומתנות, אוכלים ארוחה חלבית.

האירועים המכוננים בחיי היו בת המצווה, הגיוס לצבא, קורס מד"ניות, קורס מדריכת כושר קרבי וקרב מגע, החתונה שלי, לידת הילדים המקסימים, חתונת הילדים וקבלת החתן והכלות וכמובן – לידות הנכדים המקסימים.

ביום נישואיי

צבא ומלחמות

שירתי בצבא בחיל "הגדנ"ע". הדרכתי קבוצות גדנ"עים – תיכוניסטים שהגיעו אלינו לבסיס מכל קצוות הארץ מבתי ספר שונים כולל מפתן, האתגר היה גבוה מאד. נשלחתי לקורס מדריכת כושר קרבי וקרב מגע, קורס קשה פיזית, שמחתי שעברתי אותו והייתי מאד גאה בעצמי.

בילדותי, בגיל 6, אני זוכרת את מלחמת ששת הימים, אני זוכרת את אבי ז"ל יוצא מהבית עם תרמיל והולך לנקודת הכינוס. אני זוכרת כיצד הסתתרנו בתעלות בזמן האזעקות, מכיוון שלא היו מקלטים בקרבת מקום. במלחמת יום הכיפורים הייתי בת 12, אני זוכרת היטב את יום השבת והצפירות ביום הכיפור. היינו יורדים עם השכנים למקלט המשותף בבניין, גם במלחמה זו גוייס אבי, אחי היה תינוק בן שבעה חודשים.

פעילויות מיוחדות

לחו"ל יצאתי עם חמותי, הגיסים והגיסות שלי. הפלגנו ביחד לקפריסין, חמותי קבלה כרטיסי הפלגה באחת מתוכניותיו של הבדרן דודו טופז ז"ל, שביקש לפגוש משפחות מרובות ילדים. הפלגנו ברחפת, ההפלגה היתה מלווה בתחושות לא הכי נעימות של הקאות.. אך נהנינו מאוד מהביחד בימים שעברנו.

כיום התחביבים שלי הם פתרון תשבצים, קריאת ספרים, הליכה, שמיעת שירים.

הקמת משפחה

הכרתי את בעלי-אישי, עדי, בתקופת עבודתי לפני הגיוס, בבנק לאומי. הוא היה מבקש ממני לבדוק האם נכנסה לו משכורת מבלי לעמוד בתור….. לאחר שהשתחררתי ביקש שאבוא לעבוד כמדריכה במתנ"ס בו הוא עבד וכך נרקמו הקשרים ביננו. התחתנו בשנת 1984, כאשר אני בת 22.5 ועדי בן 25. החתונה התקיימה באולמי "רון" בהרצליה, הייתה לנו חתונה רבת משתתפים, חתונה שמחה מאוד. לפני החתונה חגגנו את האירוסין וגם את טקס ה"חינה" בביתי, טקס מרוקאי שלנו, כטורקים, היה חדש, צבעוני ומעניין. יש לנו תמונות רבות מהחתונה השמחה שהייתה לנו.

לאחר כשנה, כשאני בגיל 23.5 ועדי בן 26, נולדה לנו בתנו הבכורה – הילה. לאחר כשלוש שנים נולד בננו אוהדי, לאחר כשלוש שנים נולד בננו דור, והדובדבן, בן הזקונים – עמית, נולד לאחר כשמונה שנים.

לימודים ועיסוקים

עיסוקי הראשי הוא מחנכת כיתות א'-ב'. למדתי במכללת "תלפיות" לתואר "מורה בכיר" ולאחר מכן לתואר ראשון בהוראה. מאז היותי ילדה קטנה אהבתי מאד את מקצוע ההוראה, שיחקתי בו בכל גיל ברמות שונות, עזרתי לאחי בלימודים ומגיל צעיר לימדתי תלמידים בשיעורים פרטיים.

היום הייתי רוצה ללמוד לימודי "דולה" – תומכת לידה. לדעתי, חשוב מאד ללמוד, להגיע להישגים, לרכוש השכלה וידע נרחב. ידע הוא כוח, נעים לשוחח ולהיות בעלת ידיעות בתחומים רבים ומגוונים, לימודים עוזרים לנו להסתדר ולהבין מצבים שונים בחיינו בגילאים השונים.

ילדים ונכדים

לעדי ולי יש ארבעה ילדים מדהימים, ברוך השם. זכינו עד היום לי' נכדים, הכי מתוקים שיש! כל ילדיי ונכדיי גרים בארץ ישראל, ברוך השם.

הילדים והנכדים מבקרים הרבה באופן אקראי, באופן מתוכנן, מבקשים להגיע מרגע לרגע – הם לומדים בבית הספר בו אני מלמדת, לעיתים קרובות אנו חוזרים ביחד אלינו הביתה. ואז אנו אוכלים ביחד צהריים, מכינים שיעורי בית, משחקים, מפטפטים וצוחקים, הולכים ביחד ל"גלידוש"….

טרם יצאתי לגמלאות, וזה ממש ממש קרוב!! אני מאמינה שאתנדב בביה"ס, במחלקת יילודים בבית יולדות, שאצא ללימודים, לשיעורי תורה, לחוגים, לטיולים – ואין ספק כלל וכלל שיהיה לי הרבה יותר זמן לילדים ולנכדים האהובים ביותר שלי!

מאכלים מיוחדים

מאכלים רבים וטעימים זכורים לי מבית ילדותי – בית טורקי: בורקס גבינות, בורקס תפוחי אדמה – ממש לא כמו שקונים במאפיות… בבוקר החגים היו לנו פשטידות חלביות מיוחדות, פשטידת גבינות, פשטידת תרד. היה סלט מיוחד הנקרא: "פיאס" – סלט המורכב משעועית לבנה מבושלת, עגבניות, זיתים שחורים מגולענים ומיוחדים (זיתים מקומטים….). בצאת צום יום הכיפורים היינו מכינים קערה עם שמן, מלח ופלפל שחור, פותחים את הצום כאשר טובלים פרוסת חלה/לחם/לחמניה בשמן. בחנוכה היו מיני סופגניות עם סירופ מתוק מתוק. בליל הסדר היינו אוכלים ביצים קשות בפתיחת הסדר – ביצה לכל סועד. היינו אוכלים מלבי טורקי מיוחד שאמי היתה מנויה עליו, וכמובן – קציצות הפראסה המהוללות.

כיום אנו ממשיכים במסורת הכנת חלק מהפשטידות, סלטים תבשילים מסויימים וגם הנכדים נהנים מאוד.

תרופות

סבתי ז"ל הייתה רוקחת מעין תרופה לשפעת/ הצטננות/ התקררות: היא הייתה מחממת שמן, מספיגה צמר גפן בשמן ושמה על החזה של הילדים כשהיו חולים. היא הייתה מכינה לנו תה מיוחד מצמחים שונים לחימום וגם לשיכוך כאבי גרון והצטננות. כשהיינו חולים היינו מבקרים במרפאה אך לא יותר מדי, תרופות הסבתא די עזרו לנו.

הזוית האישית

סבתא מיכל: אלו היו המפגשים הכי כייפיים שלי עם אריאל, חיכיתי להם.

אריאל הנכד המתעד: היה לי כיף בשעות שהייתי ביחד עם סבתא מיכל במסגרת התכנית.