מאגר סיפורי מורשת

שמי ברוך בנציוני. אני סבא של ליבי בנציוני, נולדתי בתל אביב בשנת תש"ב, בן להוריי מרדכי ואסתר.

אבי

שורשי מצד אבי הינם ברוסיה הלבנה ממשפחת כהנים ציונית מאד. סבי רבי ברוך בן ציון וסבתי בלה כצל"ח – שם שמשמעותו כהן צדק לא חלל –  הורים לשבעה ילדים (שני בנים וחמש בנות). אחי אבי שימש כראש ישיבה בקייב.הוא היה רב בית הכנסת המרכזי בעיר בשנות השלושים למאה העשרים ונאסר בגל המאסרים כנגד רבנים ומפיצי תורה בידי המשטר הקומוניסטי. אבי נאסר גם הוא בעוון פעילות ציונית וכששוחרר עזב במהירות בשנת 1936 ועלה לארץ ישראל.

מסך הברזל שהיה קיים בברית המועצות עד לשנות התשעים סתם את האפשרות לקבל מידע על גורלם של בני משפחתו. על גורלו של אחיו שהוגלה למחנה עבודת פרך ונפטר במחנה נודע על פי עדות שנמסרה על ידי שכנו למחנה ששרד. כשהוסר מסך הברזל הגיעו ארצה צאצאים מתוך המשפחה שהטילו אור על התקופה החשוכה ההיא, שגילתה קרובי משפחה שהיו עלומים עד אז.

אמי

אמי אסתר, ילידת וילנה, בת רבי מרדכי ורחל קלמנטינובסקי, הורים לשישה ילדים (שלושה בנים ושלוש בנות). סבי שהיה תלמידו של ה"חפץ חיים" התפרנס במסחר בצבעים, העלה את משפחתו בהדרגה לארץ ישראל בשנים 1935-1936. שניים מילדיהם, אברהם ושרה, ניספו בשואה על ידי הגרמנים ימ"ש כאשר שימשו כמורים בעיר וילנה ובעיר לידה שבליטא. אמי עלתה ארצה באמצעות מסמכים פיקטיביים מאחר ושערי הארץ נחסמו לעלייה על ידי השלטון הבריטי ששלט בארץ ישראל.

אבי בר אוריין החזיק במאגר ידע נרחב נאלץ לעבוד כפועל פשוט במפעל עקב ליקוי שמיעה כתוצאה מתנאי המאסר הרוסי. משפחתנו קטנה – אני ואחותי בלהה ז"ל שנישאה לפרופסור יעקב מירון ז"ל, התגוררה בירושלים ולה שני בנים. למדתי בבית הספר סיני בתל אביב והמשכתי לימודיי בישיבה עם לימודי מקצוע (אלקטרו-מכניקה).

התגייסתי לצה"ל במסגרת הרבנות הצבאית והמשכתי בשירות קבע ותפקידים שונים. שירתי במשך 27 שנים בצה"ל ותפקידי האחרון היה מפקד בסיס הרב"צ בדרגת סגן אלוף. פניתי לאזרחות למספר עיסוקים במסחר ובתעשייה וכיום הנני גימלאי.

בשנת תש"ל נישאתי לרעייתי אורה תחי' ואנו הורים לארבעה ילדים וסבים לשישה עשר נכדים כ"י, ההולכים בדרכי אבות ומרווים נחת. ייתן ה' לנו ולכל ישראל שלום ושלווה, בריאות טובה ואור גדול.

הזוית האישית

סבא ברוך: איחולי לנכדתי היקרה – ליבי, שתגדל ותפרח בחכמה ובדעת לתפארת משפחתנו ועם ישראל.