מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"תודה שהבאת אותנו לירושלים"

סבתא ואני
סבתא כשעלתה לארץ, לפני כ-40 שנה
המסע מאתיופיה אל ארץ הקודש

בעז"ה הטוב לכל.

שושנה נולדה בשנת 1922, במחוז סימיאן-וורדה, בפלאשזגה. בת לדניאל וטורונש, אחות לשישה אחים. שושנה התייתמה מאמה כשהיא הייתה בת 10, אמה הייתה בת לקס גדול (קס הוא המנהיג הרוחני בעדה האתיופית), שושנה גדלה עם אביה וסבה- קס רדא-קללקו.

בשנת 1938, בהיותה בת 16 נישאה לסבי ז"ל, סבא אברהם. לאחר חתונתם עברו לגור במחוז צלמת-וורדה, עדי סלם, מרחק של כיום הליכה ממקום מגוריה בשנות רווקותה. לאחר שנתיים נולד להם בן ומאז עוד שמונה ילדים.

לאחר מכן עברו דירה לקרבת העיר עדיי-קאלי, לאחר שנולדו להם ארבעה ילדים, סבי לא הרגיש בטוב ולכן היה צורך להתקרב לעיר, בה מצויים רפואה.

סבי וסבתי בנו שם בית כנסת. חשוב להבין שהתקופה הייתה קשה מאד מבחינת התבוללות וקרבה ליהדות. סבא וסבתא ראו חשיבות רבה בבניית בית כנסת גדול ורחב שיכיל את כל תושבי המקום היהודים. שם התגוררו במשך שלושים שנה. הם בנו שם קהילה יהודית גדולה וענפה, סבי העביר לשם גם את אחיותיו ושאר קרובי משפחתו.

ישנם סיפורים רבים על סבי וסבתי ששמרו בקידוש ד' גדול על יהדותם – כשהיו יוצאים לעיר לעשות קניות, לא היו אוכלים מאוכל של גוי. כשהיו נכנסים הביתה, היו טובלים בנחל שהיה ליד ביתם, ללא טבילה לא היו נכנסים. את השבת שמרו באדיקות רבה. כבוד רב העניקו לשבת המלכה, מתלבשים לכבודה, לא עובדים, למרות שכל הגויים מסביב עבדו.

'הבצחנא תו ירושלים' זהו משפט בשפה הטיגרית שפירושו הוא – הבא אותנו לירושלים. זוהי תפילה לריבונו של עולם שיביא אותם בשלום לירושלים, אל ארץ ישראל.

בשנת 1976 החלה מלחמה באתיופיה, מלחמה קשה שגבתה רבים מבני העדה. המלחמה קידמה מאד את העלייה של רבים מבני העדה ארצה, ב"ה. פרדה אקלום היה 'נחשון בן עמינדב', הראשון שהחל עם עליית יהודי אתיופיה ארצה. זו הייתה פריצה של העלייה דרך סודן, דרך זיופי תעודות ודרכונים. בתחילה רק הצעירים עלו ארצה דרך 'וולקיית'- מחוז באתיופיה, המתקרב לסודן. בינתיים המבוגרים נשארו באתיופיה, כיוון שהדרך הייתה קשה מאד למבוגרים.

דודיי שהגיעו לארץ ישראל ללא הוריהם, רצו להחיש את התהליך ולהעלות גם את אביהם החולה ומשפחתו. ב"ה, בניסים גדולים החל המבצע להעלות את סבא וסבתא, דפיקה בדלת, סבי וסבתי באתיופיה ודרישת שלום מן הארץ החישו את סבי וסבתי ארצה.

סבא שושנה וסבא אברהם עלו לארץ בשנת 1980, הם עלו לארץ ישראל, לבירת הנגב – באר שבע, שם היה מרכז קליטה ברחוב שאול המלך. סבי הבריא ולאחר 15 שנה נפטר, בעודו בן 79, בשנת 1995. סבתא נשארה לגדל את שאר ילדיה שטרם נישאו.

הנכדים והנינים בשנת ה-100 של סבתא

תמונה 1
סבתא במשך שנים התגוררה לבדה בבאר שבע. ביתם של סבא וסבתא נודע בהיותו פתוח לכל, ממש כאוהל אברהם אבינו. לחם בציפוי סוכר שהיה אזי ממתק לילדים חולק בלי סוף לילדי השכונה. סוכריות וחטיפים פוזרו ללא הרף.

לאחר שסבא אברהם ז"ל נפטר, אמי הצדיקה לקחה את סבתי שתחיה אלינו הביתה, כך שסבתא ממש גרה איתנו, למעלה מעשר שנים.

סבא וסבתא בעלי לב רחב וגדול. זכות גדולה להיות להם לנכדה, זכות אמיתית ומיוחדת.

הזוית האישית

נוי: הייתה זו זכות גדולה עבורי לשמוע עוד על סבתי שתחיה עד מאה ועשרים שנה בעז"ה, בבריאות ובשמחה גדולה. סבתא היא אישה מאד מיוחדת ומעניינת, מלאת אמונה, חיות, אהבה ושמחה. המיוחד בסבתא הוא ברכותיה, כמעט כל יום מברכת היא אותנו בשלל ברכות מיוחדות, וכמובן שמנחילה לנו את ערכי החיים האמיתיים- בריאות, שמחה, משפחה, אמונה ואהבה.

סבתא: נהנית היא מעצם התגלות אנשים ומשפחה בקרבתה, ב"ה נהנתה ושמחה.

מילון

תיגראי
תיגראי היא אחת מהמדינות המרכיבות את הפדרציה האתיופית. תיגראי היא המדינה הצפונית ביותר באתיופיה וגובלת במזרחה בעפר, בצפונה באריתריאה, במערבה בסודאן ובאמהרה בדרומה. תיגראי אמהרה ואריתריאה הן לב האזור ההיסטורי חבש, הממלכות הקדומות ביותר אשר צמחו בצפון הרמה האתיופית כללו את תיגראי.

עלייה לארץ
עלייה, או עלייה לארץ ישראל, הוא מונח מרכזי בהווייה היהודית ובציונות, המציין את הגעתם של יהודים אל ארץ ישראל לגור בה. המונח עלייה הוא מקרה פרטי אידאולוגי לוקאלי תלוי תרבות וחברה של המושג המדעי הגירה. מקורו מפולחן דתי ועל פי ההלכה המונח כולל תודעה עצמית, אך אינו תלוי בה. הפעולה ההפוכה, של יציאת יהודים מארץ ישראל, נקראת ירידה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”תודה רבה לד' שהביא אותנו לירושלים“

”ביתם של סבא וסבתא נודע בהיותו פתוח לכל, ממש כאוהל אברהם אבינו“

הקשר הרב דורי