מאגר סיפורי מורשת

שמי חיים הנר (השם המקורי היה היינר). נולדתי בעיר שומקוטה ברומניה בשנת 1950. כשעברנו לישראל בשנת 1964 (כשהייתי בן 14) גרנו בעיר חדרה בישראל. להורי קראו יוסף (מיכאי) וחנה, הם עסקו במסחר. לאחי קוראים אלי. אני נשואי לאישה מדהימה בשם רחל ויש לנו שלושה בנים עודד ואריאל התאומים וליאור הקטן אבא של נועם.

בשנת 1973 יום כיפור בצהרים, התגייסתי בעקבות אזעקת המלחמה שהחלה. חגרתי את הקולט 45 (אקדח). יצאתי למלחמה שיכור מהצלחה במלחמת ששת הימים. רחל אשתי הייתה בהריון מתקדם. הרגעתי אותה שהמלחמה תסתיים בקרוב. לאחר שבוע של קרבות בצפון ירדתי לחזית המצרית בדרום. כאשר הגיע תורי לחופשה של 48 שעות שמחתי וטסתי הביתה. כאשר הגעתי הביתה גיליתי שרחל לא שם. דאגתי. הזמנתי מונית ואמרתי לנהג שאני צריך להגיע לבית החולים באשקלון. הנהג אמר שאשקלון רחוקה ושהוא לא יכול להסיע אותי לשם. שילמתי לו סכום נכבד והסעתי את המונית לשם בעצמי. כשהגעתי לשם לא נתנו לי להיכנס לחדר היולדות כי הייתי מלוכלך עם בגדים וציוד מלוכלכים. התקלחתי והחלפתי בגדים לשני חלוקים אחד מלפנים ואחד מאחור נכנסתי לחדר היולדות. כאן ציפתה לי הפתעה לא ילד אחד אלה שניים! תאומים! הייתי שמח ומופתע. כשהרחתי אותם הבנתי שיש לי קשר בין העבר לעתיד דרך הריח של התינוקות.

סיפור הנפילה לנהר

בילדותי ברומניה זכורה לי חוויה שלא אשכח לעולם. כשהייתי בכיתה א' קיצרתי את דרכי לבית הספר דרך הנהר הקפוא, ולא הלכתי דרך הגשר כהרגלי. מזג האוויר היה קר מאוד בערך 10- מעלות צלסיוס. הייתי בטוח שהקרח על הנהר הקפוא, יישא את משקלי. עליתי עליו בבטחה כשלפתע נשמעו צלילי של ביקוע של קרח שכמובן לא בישרו טובות. כנראה שגם עליתי מעט במשקל מהחורף הקודם. ללא אזהרה מוקדמת הקרח נישבר ונפלתי פנימה לתוך הנהר. קור עז חדר דרך בגדי והשאיר אותי בהלם מוחלט. להפתעתי ולמזלי חברי הטוב, כלבי האהוב, "פיצי", חש להצילני. כלבי הענק משה אותי מהמים ובכך הציל את חיי!

הזוית האישית

נועם: היה לי מאוד כיף להקשיב לסיפור של סבא ולקטלג אותו.

חיים: נעים ליראות את הקשר ההיסטורי המתהווה מההורים ניצולי שואה לדור העתיד, הנכדים.