מאגר סיפורי מורשת

שמי אופיר מאור, תלמידת כיתה ה' בבי"ס מנחם בגין. אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לשתף את סבא שלי, שלמה הירש, אבא של אמי בתכנית ולתעד את סיפורו כפי שסיפר לי.

רקע

מאיר הרש (הירש), סבא רבא מאיר נולד בהונגריה בשנת 1933. באמצע מלחמת העולם השנייה, הסוכנות היהודית החלה לאסוף את ילדי היהודים בהונגריה ולהסתיר אותם מפני הגרמנים. הם הועברו למחנות עלייה בהולנד. במחנות הם למדו מקצועות שונים כגון: חקלאות, נגרות ועוד… סבא עלה לארץ והתחנך בקיבוץ אשדות יעקב.

רבקה גוזיק, סבתא רבתא – רבקה נולדה בשנת 1935 בעיר בריסל בבלגיה. בעקבות כניסת הגרמנים, אמה של רבקה הסתירה אותה במנזר במשך כל המלחמה. בשנת 1945 עלתה רבקה לארץ והגיעה למעברה. לאחר חצי שנה רבקה יחד עם אמה ואחיה שלמה גוזיק, עברו לאזור הקריות בחיפה. סבתא עבדה בחנות תמרוקים וסבא נכנס לחנות כדי "לרכוש" מוצר. התאהב בסבתא והם התחתנו ונולדו להם שני ילדים, עידית ושלמה (סבא שלי).

סבא שלמה מספר:

ילדות

נולדתי בשנת 1956 בישראל. יש לי אחות גדולה, שמה עידית. גרנו בדירה קטנה מאוד בקריית ים, חיינו בצמצום. עם השנים, משפחתי ואני עברנו לדירה מרווחת וגדולה. אבא שלי הפך לקצין בכיר בדרגת ניצב משנה במשטרת ישראל והיינו הראשונים באזור המגורים שהיה להם קו טלפון בבית ורכב ששימש את אבא שלי בתפקידו במשטרה וגם לטיול ברחבי הארץ בסופי השבוע עם המשפחה.

כילד התחביב האהוב עלי היה כדורגל. שיחקתי בנבחרת בית ספר והשתתפתי בטורנירים אזוריים. בית הספר היסודי שבו למדתי היה מורכב מ-8 שכבות, מכיתה א' עד כיתה ח'. בתיכון למדתי במגמת חשמל והתחלתי לשחק כדורסל ואף השתתפתי בנבחרת התיכון. בצעירותי הייתי בתנועת הנוער "מחנות העולים". יחד עם תנועת הנוער יצאתי להרבה מאוד טיולים בארץ וכך הכרתי טוב את כל שבילי המדינה.

בכיתה י"ב עברתי ללמוד בפנימייה צבאית "בית הספר הטכני של חיל האוויר". שם החלה דרכי בחיל האוויר ובמשך השנים התקדמתי והתנסיתי במגוון תפקידים. במקביל הכרתי את רעייתי, חיה, כשהיינו בני 16-17.

תמונה מבר המצווה שלי

צבא ועבודה

בשרות הצבאי הייתי בטייסת בבסיס חיל האוויר, רמת דויד. הטייסת היא מקום האחסון של המטוסים. בטייסת מבצעים פעולות תיקון ואחזקה של רכיבי המטוס והכנת המטוס לביצוע תרגול ומבצע צבאי. העבודה בטייסת היא עבודה סביב השעון, הרבה מאוד לחצים, עמידה בזמנים כדי שהמטוסים יהיו תמיד כשירים ומוכנים ליציאה למבצעים אוויריים.

עם סיום שירות החובה בחרתי לחתום קבע בחיל האוויר ונישאתי לסבתא חיה שבמקביל למדה הוראה בחינוך מיוחד.

מאוד אהבתי את העבודה בטייסת בשל המשמעות, הדינמיות והאתגרים. יצרתי קשרים חברתיים טובים עם החבר'ה בטייסת ובעקבות כך גם היינו יוצאים לטיולים משפחתיים ברחבי הארץ. בימי העצמאות נהגנו להגיע לטייסת ולצפות יחד עם המשפחה בהכנות לתערוכה.

במהלך תקופת השירות חוויתי אירועים משמעותיים למדינת ישראל, כמו הגעת  מטוסי F16 הראשונים לארץ. הייתה לי הזכות להיות בין חברי הצוות הראשון שהוכשר לטפל במטוסים בארץ ובהמשך גם לפקד עליהם. בנוסף, לקחתי חלק פעיל באירוע של הפצצת הכור בעירק שאף הוא היה משמעותי לביטחון מדינת ישראל.

נעדרתי ימים ארוכים מהבית בשל ההכנות המרובות לקראת המבצע, המתח שקדם ליציאה למבצע ובמהלכו, ההיכרות האישית עם הטייסים והדאגה לשלומם.

בהמשך יצאתי ללימודים וזו הייתה תקופה נפלאה של רוגע, העשרה ובעיקר זכורה כתקופה שבה נכחתי הרבה יותר בבית וחוויתי את גידול הילדים. לירון הבכור שהיה בן חמש שנים ועדי (אימא שלך) שהייתה בת חודשים ספורים.

במהלך השירות הוצע לי מספר פעמים לצאת לקורס קצינים ואני בחרתי שלא היות וידעתי שזה כרוך בהיעדרות רבה מהבית ומעבר של המשפחה בין בסיסים שונים ברחבי הארץ. לסבתא ולי היה חשוב מאוד לגדל את הילדים במקום קבע, לטעת בהם ביטחון, לרקום רשת חברתית קבועה ומסביב משפחה תומכת.

השירות בטייסת היה מאוד דומיננטי בחיי המשפחה שלנו. החיים התנהלו על פי תורנויות והאירועים בטייסת. שמחנו בשמחות של החברים ובהצלחות שהיו בטייסת ולעיתים בכינו על אובדן של חבר/טייס.

ההווי בטייסת גרם לי לשמור על רוח צעירה ולעיתים שטותניקית היות ובטייסת החבר'ה היו בין גילאי 18-45. שרתי בצבא 29 שנים במהלכם ביצעתי קשת רחבה של תפקידים ובהם תפקידי פיקוד בטייסת, אחריות על המשימות וגם על החיילים.

כשהשתחררתי מהצבא המשכתי לשמש כיועץ בחיל האוויר ולתרום מידיעותיי וניסיוני במשך מספר שנים.

מתקופת השירות שלי בטייסת

המשפחה שלנו

סבתא חיה ואני נישאנו בתאריך 17.5.76 לאחר ארבע שנות חברות. אני שירתי בשירות קבע וסבתא למדה הוראה בסמינר למורים. בשנת 1977 נולד בנינו הבכור לירון, בשנת 1982 נולדה ביתנו עדי (אימא של אופיר) ובשנת 1990 נולד רועי, הצעיר בחבורה.

אנחנו הורים מאושרים וגאים בכל אחד ואחד מילדנו. הענקנו את המיטב והיינו מאוד נוכחים בגידול ובחינוך ודאגנו להעצים ולתמוך בכל אחד ע"פ היכולות והכישורים שלו. היום אנחנו מתמלאים גאווה באנשים הבוגרים ובבחירות שכל אחד מילדינו עשה במהלך השנים.

במקביל המשכתי בשירות הקבע וסבתא חיה לימדה בבית הספר ארלוזורוב בקריית חיים. לימים גם הדודים שלך ואימך למדו שם. לפיכך גם ביה"ס היה מאוד נוכח ומשמעותי בבית. בהמשך סבתא הפכה לרכזת לגיל הרך וסגנית מנהלת עד פרישתה.

היום סבתא ואני בגיל פרישה, נולדו לנו עד כה שישה נכדים אותם אנחנו אוהבים אהבת נפש, חווית הנכדים היא חוויה משנה חיים. אתם, הנכדים, מכניסים לחיים שלנו צבע, שמחה ואושר אמיתי. אופירי שלנו, בת בכורה לבתי עדי והשלישית במניין הנכדים – יפיפייה, אצילה, גי'נגי'ת אמיתית, מלאת שמחת חיים, רגישה ונבונה ואני שמח שניתנה לי הזכות להשתתף, לחוות יחד את החוויה של תיעוד סיפור חיי וכתיבתו יחד.

סבא שלמה מספר לאופיר

הזוית האישית

סבא שלמה: החוויה גרמה לי לתובנות עד כמה נכדתי אופיר סקרנית לדעת ולהכיר את ילדותי, נערותי ובגרותי. עבודת הצוות בנושא הוכיחה לי על הפער הבין דורי שמתבטא בכל התחומים שפגשתי כילד, כנער וכמבוגר לעומת התקופה העכשווית.

הנכדה אופיר: מאוד נהנתי לכתוב את הסיפור עם סבא שלי, גליתי דברים חדשים, מעניינים ומרתקים על סבא.