מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שתי סבות בסיפור אחד – אסתי זמיר וחדוה נחום

סבתא אסתי ואני
סבתא חדוה ואני כפעוטה
סיפורן של שתי סבתות, העלייה מעיראק: מגילת אסתר ומתכון לקציצות

שמה של סבתא הוא אסתי זמיר, שם נעוריה: מורד. היא נולדה בשנת 1951 בפתח תקווה, היא אלמנה, במשפחתה היו חמישה אחים (אח אחד בשם אורי התחשמל יום לפני העליה ומת, זכרו לברכה). יש לה שלושה ילדים ועשרה נכדים.

בצבא שירתה סבתא כחוקרת מודיעין אוויר בחיל האוויר, היא השתתפה במלחמת יום הכיפורים. בעיסוקה המקצועי למדה את מקצועות התיירות והייתה מנהלת לשכה.

סבתא מספרת: "נולדתי למשפחה ממוצא עיראקי (ממדינת עיראק שבמזרח התיכון). סבא וסבתא שלי מצד אימא (וגם הוריהם) הגיעו מאזור כפרי בעיראק בשם ארביל. סבא וסבתא שלי מצד אבא נולדו בישראל אבל הוריהם הגיעו מבגדד שבעיראק. השפה המדוברת בעיראק היא ערבית אך לא אותה ערבית שאנחנו לומדים בבית הספר, אלא ערבית עיראקית.

בשנות ה-50 הייתה אנטישמיות כלפי היהודים שבעיראק וניסו לפגוע בהם, אז החליטו המשפחות לעלות לארץ. כשהמשפחה שלי עלתה מעיראק, מדינת ישראל הייתה בת שנתיים והיה מאוד קשה ליהודים לצאת מעיראק לישראל. גם היום, עיראק נחשבת מדינת אויב ואסור לישראלים לבקר בה. הקשר היחיד שנותר לנו מעיראק הוא המאכלים הטעימים. עד היום המאכלים האהובים שלי הם קובה וסמבוסק.

מגילת אסתר של משפחת זמיר

סבתא רבתא שלי (אימא של סבתא אסתי) קנתה את המגילת אסתר כשהגיעה מעיראק לביקור בארץ בשנת 1930. הספר נשמר אצל סבתא בעיראק והיא הביאה אותו איתה כאשר עלתה לארץ בשנת 1950. הספר מאוד עתיק ומיוחד. הוא יוצר על ידי "הוצאת אמנות" שנוסדה ב-1917 והעבירה את פעילותה לארץ ישראל בשנת 1926. ההוצאה פעלה עד שנת 1945. הכריכה של המגילה עשויה מעץ זית ומלאה באיורים שנועדו לילדים ועליה מצוירת חומות ירושלים ומגדל דוד. סבתא שלי מאוד אהבה בילדותה את הספר ואת הציורים שבו, המיוחד בספר שהוא מיועד בעיקר לילדים ולכן הוא גם מנוקד.

הסיפור של סבתא חדוה נחום

לסבתא קראו במקור חוריה וכשהם עלו לארץ, ההורים שלה החליפו לה את השם לחדוה. היא נולדה בשנת 1946 בעיראק. שמות ההורים: אימא גורג'יה ואבא סלים. שמות האחים: צביה, צבי, דני, כרמלה. אמה של סבתא חדוה הייתה עקרת בית ולאבא הייתה מכולת.

שמו של סבא מצד אימא היה אהרון נחום, קראו לו כך על שם אהרון, אחיו של משה מהתנ"ך. שמות ההורים: אימא מלכה ואבא נחום (כן – קראו לו נחום נחום..). שמות האחים: אברהם, שרה, אבנר, דינה, חביב, יהושוע, שמשון, גיורא. האם הייתה עקרת בית, לאבא הייתה חנות ירקות בשוק.

הסביבה בה גדלו סבא וסבתא שלי

סבא וסבתא עלו לארץ כשסבא היה בן 10 וסבתא הייתה בת 3. הבית הראשון שלהם היה במעברה בפתח תקווה. הם גרו באוהלים כמה חודשים ואז עברו לצריפים. המגורים במעברה היו קשים. הם גרו בצפיפות גדולה, עם מקלחות ושירותים ציבוריים.

אחרי שש שנים, הם עברו לגור בבנין רכבת ברחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה, והיו שכנים אחד של השני (סבא אהרון גר בקומה השניה וסבתא גרה בקומה השלישית והאחרונה). הדירות של שניהם היו קטנות מאוד והם גרו 7-11 נפשות בדירה של שלושה חדרים. הם אהבו לשחק בחמש אבנים, גומי וכדורגל בגינה שמאחורי הבית. ולבשו לבוש פשוט כמו היום – חולצה ומכנסיים נוחים. למרות הדירה הקטנה, תמיד היו ארוחות משפחתיות לילדים ולנכדים, שהאמהות שלהן בישלו לכולם. הם היו אוכלים ביום יום אורז ועוף. בימי שישי אימא שלהם הייתה מכינה קובה וביום שבת חמין. את הקניות הם ערכו בעיקר בשוק וקנו לרוב ירקות, פירות, עוף, בשר, חלב, וגבינות.

מתכון משפחתי – ערוק (קציצות בשר)

את הקציצות הטעימות האלה, סבתא חדווה מכינה עד היום בכל יום שישי:

•          300 גרם בשר טחון

•          1 בצל גדול

•          50 גרם פטרוזיליה

•          1 ביצה

•          פלפל ומלח

מערבבים את כל המצרכים ביחד, יוצרים כדורים שטוחים ומטגנים.

הזוית האישית

רותם: לסבתא אסתי, לא היה לי מושג מה עשית כל חייך לפני שנולדתי. היה לי לכבוד להכיר ולראיין אותך לתכנית.

לסבתא חדוה, היה לי ממש כיף לראיין אותך, וללמוד דברים על המשפחה!, אני מקוה שאוכל לעשות עוד סיפורים עלייך וללמוד עוד דברים.

סבתא אסתי: רותם יקרה, אני מאחלת לך שתמיד תהיי סקרנית לדעת על העבר של המשפחה שלך. אומרים שאין עתיד בלי עבר שהוא אבן היסוד לעתיד!

סבתא חדוה: כששאלת אותי שאלות, מאוד התרגשתי ונזכרתי בכל הילדות שלי. אמנם לא היה לנו שפע כמו שיש היום, אבל היה לי טוב ותמיד הייתי שמחה. יפה שלי, אני מאחלת לך בעתיד בריאות, ותמשיכי להיות אכפתית ואוהבת את כולם ולגבי המקצוע – מתאים לך להיות מה שתרצי כי את טובה בכל התחומים. מאחלת לך המון הצלחה בעתיד, באהבה ענקית מסבתא.

מילון

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50 של המאה ה-20. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אין עתיד בלי עבר שהוא אבן היסוד לעתיד!“

הקשר הרב דורי