מאגר סיפורי מורשת

שמי שלו, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבי, ששון זאדה ז"ל, במאגר המורשת של התכנית, לשם הנצחתו ועילוי נשמתו.

סבא נולד בכורדיסטן בעיר בוכאן. בן יחיד בין שתי אחיות. בילדותו סבא אהב מאוד לשחק גולות ומשחקים בחיק הטבע. ליד ביתו של סבא היה נהר שופע מים ומרחבים ירוקים של שדות. סבא סיפר: "אמי נהגה לעשות כביסה בתוך הנהר ואני כילד הייתי מלווה אותה ונהנה לשחות בנהר". היו למשפחה של סבא המון חברים שחיו איתם בקרבת מקום ונהגו לבלות זמן רב ביחד. משפחתו של סבא ועוד משפחות יהודיות רבות שחיו באזור הבדילו את עצמם משאר התושבים, חיו חיים יהודיים ושמרו על המסורת היהודית. הם יצרו לעצמם קהילה סגורה רק של יהודים שחגגו את החגים ביחד ואת כל המנהגים והמסורת היהודית.

שינוי בתנאי החיים לאחר הכרזת המדינה

מיום הכרזת האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ב-29 בנובמבר, מצבה של הקהילה היהודית הורע. היהודים נתפסו בידי המקומיים כבוגדים. אסור היה להם לבקר בגנים ציבוריים ובבתי קולנוע. ברחוב היה אסור ליהודי לדבר עם יהודים. היהודים נרדפו ונשדדו בעידוד השלטונות, פוטרו מהמשרות הממשלתיות ונושלו ממקור פרנסתם. נשים יהודיות היו מושלכות לבתי כלא ואחרי כן היו מובאות לבתי כנסת, שם הכו בהן לעיני הקהל. בפרוץ מלחמת ששת הימים גברו הרדיפות. על היהודים הוטלו מגבלות ואיסורים והם סבלו מרעב וממחלות. אחרי פניות רבות הגיעה אליהם עזרה כספית מהנדבן יצחק שלום ורבים עזבו את כורדיסטן ועלו לארץ ישראל.

העלייה לארץ

סבי עלה מכורדיסטן בשנת 1949 לארץ ישראל כשנה לאחר קום מדינת ישראל. יהודי כורדיסטן היו מבין הראשונים (מעדות המזרח) שהתיישבו בארץ ישראל. משפחתו של סבא עלתה לארץ ישראל מכיוון שהתחילה הרדיפה נגד היהודים בכורדיסטן. הם ברחו לאיראן ומשם עלו לישראל במטוס. הרדיפות המתמידות רק הגבירו את קצב עלייתם לארץ. למרות הקשר החזק שלהם לארצם ולמקום מגוריהם, יהודי כורדיסטן היו ידועים באהבתם לארץ ישראל, ציוניותם וחיבתם לכל יהודי באשר הוא.

סבא הגיע לארץ ולמד בבי"ס גאולים. בגיל 15 כבר יצא לעבוד בחציבה של סלעים בארץ. סבא סיפר: "התנאים בארץ לא היו קלים אבל הרצון לבנות את הארץ ולהיות בארץ ישראל נתנה לנו כוח ומוטיבציה לעבוד קשה ולבנות את הארץ. בגיל 18 אבא התגייס לצבא ונפצע קשה, ירו לו ברגל."

חיים בוגרים

בשנת 1960 סבא התחתן עם סבתא בבית של חברים בירושלים. החתונה התקיימה על הדשא בחוץ עם משפחה וחברים והם עברו לגור בבניין מול העיר העתיקה. סבא החל לעבוד באגד כנהג אוטובוס וכסדרן, והמשיך לעבוד שם עד שפרש לגמלאות לפני 15 שנים.

שלו הנכד המתעד מספר: "כאשר הוריי התחתנו הם עברו לגור ליד סבא וסבתא וזה הדבר הכי טוב שקרה לי. מאז שנולדתי הייתי צמוד אליהם. בילינו המון ביחד. לצערי לפני כחודש וחצי סבא היקר שלי נפטר. לפני שנפטר סבא אמר לי: "הנשמה חיה לנצח". המשמעות: הגוף של הבנאדם בסוף מתעייף ומזדקן ומת אבל הנשמה של הבנאדם חיה לנצח ונמצאת איתנו תמיד. אולי סבא רצה להכין אותי לזה שהוא לא ממש נפרד ממני ושיהיה איתי תמיד".

העלייה לארץ ישראל – חלום שהתגשם

סבי עלה לארץ ישראל מכורדיסטן בגיל 9 בערך, בשנת 1949, כשנה לאחר קום מדינת ישראל. יהודי כורדיסטן היו מבין הראשונים (מעדות המזרח) שהתיישבו בארץ ישראל. משפחתו של סבא עלתה לארץ ישראל מכיוון שהתחילה הרדיפה נגד היהודים בכורדיסטן. הם ברחו לאיראן ומשם עלו לישראל במטוס. הרדיפות המתמידות רק הגבירו את קצב עלייתם לארץ.

הקשר של סבי למדינת ישראל התחיל עוד מימיי ילדותו, מסיפורים על מקום היהודים, הפנטזיות והדמיונות על הארץ שלנו, הציפייה להיות חלק מהארץ שהיהודים חיים בה יחד בביטחון. הציונות הייתה אצלו בנשמה למרות שלא נולד פה. האהבה והנתינה לארץ הייתה כחלק ממסורת שהחלה במשפחתנו.

כעולה חדש, ההסתגלות לארץ הייתה לא פשוטה: המצב הכלכלי היה קשה, מצב התשתיות היה גרוע. בעקבות העלייה הגדולה נוצר מחסור חמור במקומות מגורים, לכן הוקמו מחנות מגורים זמניים שנקראו: "מעברות". סבא היה כבן 9 כשהגיע עם הוריו למעברה בבנימינה. הוא סיפר שהחיים במעברה לא היו קלים. לצד השמחה הגדולה להגיע לארץ, היה קושי גדול לחיות במעברה: הייתה צפיפות גדולה, מחסור בשירותים, מזון מועט. בימים גשומים היה מתעורר בבהלה מרעש הגשם החזק שירד על הפחונים. לא היה חשמל וסבא התקלח בתוך גיגית. כל אלו גרמו להרגשה של תסכול ולעיתים גם לחוסר אונים. סבא למד בבי"ס גאולים וגם הלימודים לא היו פשוטים באותה תקופה. לאחר שנתיים סבא עזב את ביה"ס והחל לעבוד בכרמים בבנימינה כשלוש שנים כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

בגיל 15 עזב סבא ומשפחתו את בנימינה ועבר להתגורר בירושלים. בירושלים סבא עבד כחוצב והחל לבנות את יסודותיה ודרכיה של מדינת ישראל. לאחר מספר שנים סבי החל לעבוד בחברת אגד. אבא של סבי עבד בקק"ל והיה מבין הראשונים שהחלו את שתילת העצים במדינה החדשה שנולדה כשהגיע אליה. בנוסף לכך, סבי התגייס לצה"ל והשתתף במלחמות כגון: ששת הימים יום כיפור ובהרבה מבצעים שונים. באחת מהפעולות הצבאיות במלחמת יום הכיפורים, נפצע סבי מכדור שנכנס לרגלו וכתוצאה מזה נישאר נכה ברגלו.

לצערי הרב סבא נפטר לפני חמישה חודשים בערך. בשנים האחרונות בחייו הוא בילה איתי ועם משפחתי המון, טסנו ונסענו למקומות רבים. סבא גר לידנו והייתי רואה אותו כל יום. הוא היה נפגש עם חברים שלו כל שבוע ויושב ומדבר איתם. אני שמח שהייתה לי הזכות להיות צמוד אליו ולבלות איתו את רוב חיי.

מצגת תמונות של סבא ששון זאדה

ורד, אמו של שלו, מספרת על הקשר המיוחד בין הנכד לסבא

הזוית האישית

שלו הנכד המתעד: כתיבת התיעוד של הסיפורים וילדותו של סבא ריתקה אותי וריגשה אותי מאוד. בעזרת אמי גיליתי הרבה דברים על סבא שלא ידעתי עליהם. אני מרגיש קצת פספוס שלא הספקתי לתעד הכל ממקור ראשון, מסבא בעצמו, כשהיה עוד בחיים. ביליתי כל כך הרבה זמן וכל חיי עם סבא ואף פעם לא יצא לנו לדבר על העבר שלו ועל הילדות שלו.

סבא היה אדם שמח מאוד, עם חוש הומור גדול וחוכמת חיים בלתי רגילה. בזכות התכנית גיליתי עד כמה הוא היה מיוחד במינו. לא סתם נכתב על המצבה של סבא: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא". זה בדיוק ממחיש את סבא שלי.